אלון, דניאל
דניאל, בן שמחה וסעדיה, נולד ביום כ"ד בתשרי תש"ד (23.10.1943) בעיר פז שבמרוקו. בשנת 1948 הגיעה משפחתו ארצה בעליה לא-חוקית, לאחר טלטולים רבים באנייה רעועה. בארץ לא מצאה המשפחה את מקומה ונאלצה לנדוד ממקום למקום עד אשר התיישבה בעיר לוד, ששוחררה באותו זמן. גם לימודיו של דניאל בבית הספר היסודי היו בסימן של נדודים. הוא למד בבית-ספר יסודי בלוד ובישיבת חב"ד על-יד לוד, ואחר כך עבר לפנימיית "הכפר הירוק" ולמד בה שלוש שנים. תקופת חייו בפנימיה הייתה מן המאושרות שידע. צורת החיים שם מצאה-חן בעיניו והוא נהנה מכל רגע בתקופה זו. גם בלימודים הצליח להשיג ציונים טובים. בחיי החברה התאקלם ועד מהרה קנה חברים רבים שאהבוהו בזכות היותו נעים-הליכות, טוב לב, צנוע וביישן. כשסיים את לימודיו היסודיים החליט ללמוד מסגרות בבית-הספר "עמל" ברמלה. דניאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1961 והוצב לחטיבת גולני. לאחר סיום הטירונות התנדב לסיירת גולני. סמוך לסיום שירותו הסדיר ביקש לעבור קורס צניחה ואחר כך התנדב לצנחנים. בתקופת שירותו נבחר פעמים אחדות לצאת לפעולות תגמול מעבר לקווים, בזכות היותו חייל טוב, אמיץ-לב ובעל תושייה. גם ביחסיו עם חבריו הצטיין בנכונותו לעזור לזולת והיה אהוב ומקובל על הכל. גם לאחר ששוחרר משירות סדיר, נקרא לתקופות של שירות מילואים ובמלחמת ששת-הימים השתתף בקרבות בגבעת-התחמושת ובפריצה לשער האריות. למחייתו עבד כמסגר בתעשייה הצבאית. ב-1971 נשא אישה ושנה אחר-כך נולד בנו-בכורו. הוא היה בעל ואב למופת, מסור ודואג למשפחתו. כשנולד בנו, לא היה מאושר וגאה ממנו. הוא הקדיש שעות רבות לבנו ולמשפחתו ובתקופה זו היה מאושר ושמח בחלקו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס דניאל ונשלח לסיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה ואחרי-כן בקרב לצליחת תעלת סואץ. ביום י"ד בניסן תשל"ד (6.4.1974), נפל דניאל בעת מילוי תפקידו. השאיר אחריו אישה, בן, בת שנולדה לאחר נפילתו, הורים, חמישה אחים ואחות. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין ברמלה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אין ניחומים על מותו של דניאל. הוא היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו ומילא את כל התפקידים שהוטלו עליו בנאמנות ובמסירות". המשפחה תרמה ספר-תורה לבית-הכנסת ברמלה, להנצחת שמו של דניאל.
