אלול, אברהם (‘בבר’)

בן אהרון ועליזה. נולד ביום כ"ב בתשרי תשי"ד (1.10.1953) בקזבלנקה שבמרוקו. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1955. את שנותיו הראשונות בישראל עשה אברהם בבית-שאן. אחרי-כן עברה המשפחה לחיפה, ואברהם למד שם בבית-הספר היסודי 'עציון' ובבית-הספר היסודי 'מעלה השחרור'. את לימודיו העל- יסודיים השלים אברהם בבית-הספר התיכון 'שפרינצק' שבחיפה. מילדותו היה אהוב על כל הסובבים אותו: על מוריו, על מחנכיו ועל חבריו לכיתה. הוא היה נער צנוע, ענו וחברותי ועזר לחבריו בכל אשר יכול. היה חובב ספורט ופעיל בחוגים שונים של הגדנ"ע שלוש שנים. הוא היה בעל כושר-תפיסה מצוין. כפי שמעידים הוריו, למד את הדרשה לחגיגת בר-המצוה שלו במשך שמונה ימים בלבד והצליח בקריאה ללא כל טעות. אברהם היה בן מסור ונאמן להוריו. הוא נהג לבקר במקום-עבודתו של אביו וללוותו בדרכו הביתה, הרבה לקנות מתנות לאמו ושאף לעזור לאביו ולתמוך במשפחה מבחינה כלכלית. אברהם גויס לצה"ל בינואר 1972 והתנדב לחיל-החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים מקצועיים שונים, הוצב ליחידת חיל-החימוש בתפקיד מסגר-מכני ושימש כמש"ק-השבתות וכעוזר למש"ק מוסכים משולבים. מפקדו מאותו פרק-זמן מספר: "אברהם היה חייל שקט ומסור לתפקידו. בתפקידו הצליח לגבש קבוצת חיילים שלא מצאה את מקומה ביחידות אחרות, חלקם בעלי עבר פלילי, ולהפכם לחיילים פעילים ומסורים". כשסיים את שירות החובה, התנדב אברהם לשרת בצבא-הקבע, הועלה לדרגת רב-סמל ונתמנה כנגד-השבתות בבסיסו. בחוות-דעתם העריכוהו מפקדיו כחייל ממושמע, מסור ומסודר, הממלא את תפקידו ביעילות ובאהבה. ביום ט"ז בשבט תשל"ז (4.2.1977) נפל אברהם בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "כמפקדו של רס"ל אברהם עמדתי מהר על סגולותיו, שבאו לגילוי ביושרו האישי, בהגינותו כלפי מפקדיו וחבריו, באחריותו, במסירותו לתפקיד, בשאיפתו לסדר ובדייקנותו. אברהם עמד להינשא ולהקים משפחה בישראל, אך הוא הלך לעולמו בטרם עלה הדבר בידיו. הוא יחסר לנו במחלקה, ואנו נזכור אותו לנצח כחייל למופת וכחבר". משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו לבית-הכנסת שבשכונתו בחיפה.