אלדרוטי, ישעיהו (זינו)

בן צפורה ומשה, נולד ביום כ"ב בסיוון תרפ"ט 30.6.1929)) בירושלים. מילדותו גר בטול-כרם, שם כיהן אביו כמנהל בית-ספר לפושעים צעירים והתמסר להצלתם על-ידי חינוך לתורה ולעבודה. מילדותו גילה ידיעה במלאכה והראה כושר-עבודה רב. בטול-כרם היתה משפחתו המשפחה היהודית היחידה במקום ובפרוץ מאורעות 1936-1939 נאלצו לעזוב את העיר ולעבור לחיפה. שם למד ישעיהו בבית-ספר עממי עד 1938 והיה בין המצטיינים בכיתתו. כאשר עברה המשפחה לתל-אביב לרגל עבודת האב, המשיך שם בלימודיו, אולם אחרי זמן קצר שוב עבר עם הוריו, הפעם לירושלים ובה למד בבית-הספר "תחכמוני". טלטולי המשפחה שוב העבירוהו לתל-אביב, וכאן סיים את חוק לימודיו בבית-הספר "מרכז" והמשיך ולמד שנתיים בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. באותה תקופה הצטרף ל"הגנה" ול"מכבי". ישעיהו היה כשרוני ביותר במלאכות-יד, בחיטוב בעץ, בפיסול, בהמצאות שונות במכשירי חשמל והשאיר אחריו הרבה חפצי-משכית שימושיים, עשויים בטעם ובדייקנות. כמו-כן ניחן בחוש מוסיקלי וניגן בכלי-נגינה שונים. אחרי תום לימודיו עבד במחלקה לעבודות ציבוריות בצריפין והשתלם במכונאות וחשמלאות. הוא שאף להיכנס לטכניון בחיפה ולהיות מהנדס חשמל. בתקופת עבודתו בצריפין השתלם בשיעורי-ערב בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי", אך הפסיק את לימודיו עם פרוץ המלחמה, כי אמר שאין מקבלים מדינה וחופש חינם. המוסדות המוסמכים קבעו כי עליו לשרת שירות חלקי בלבד אך הוא לא הסכים לכך והתגייס גיוס מלא ושירת בחטיבת "גולני". חבריו מספרים על מסירותו ונכונותו להקרבה עצמית, אשר הצילה רבים ממוות. בשעת התקפה פרצה דליקה בקרבת מכל בנזין, והוא, תחת מטר יריות, גילגלו למקום-מבטחים. ישעיהו, שהועלה לדרגת מ"כ, השתתף כמפעיל מכונת- ירייה "שפנדאו" בקרבות הקשים על המחנה הצבאי האנגלי שנתפס על-ידי הערבים בעפולה, בקרבות על לג'ון, מגידו, משמר העמק, אום אל-פחם, ג'נין, אבו-זריק, אבו-שושה, מנסי ואום-א-זינאת. ביום ב' בסיוון תש"ח 9.6.1948)) נפל בקרב על לוביה. גופתו נאספה אחרי חודש ימים והועברה לקבר-אחים בבית-הקברות במשמר העמק