אלגריסי, מאיר

בן מרסל ורפאל, נולד ביום י"א בתמוז תשכ"ג (2.7.1963) בירושלים. מאיר סיים שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי "זלמן ארן" בירושלים, והמשיך ועשה עוד שלוש שנות לימוד בפנימייה החקלאית בן-שמן. לאחר-מכן הוא עבר לבית-הספר התיכון "סליגסברג-ברנדיס" שבירושלים, ולמד בו שנתיים במגמת מכניקה ושנה נוספת במגמות מכניקה ומבלטנות. הוא היה תלמיד מצטיין והתבלט במיוחד במתימטיקה. בחברה, היה מאיר מקובל וחביב על כל מי שהכירו בזכות אופיו הנוח ומזגו הטוב ובזכות אהבת הזולת שלו ונכונותו לעזור לכל אדם. מאיר היה קשור למשפחתו, והיה בן מסור ואח טוב. תמיד זכר את ימי ההולדת של כל אחד מבני המשפחה ונהג להפתיעם במתנות מיוחדות ומקוריות. מאיר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1981 והוצב בחיל-ההנדסה. כשסיים את הטירונות, הוא עבר הכשרה כפלס ונשלח לגדוד הנדסה, להמשך שירותו. חודשים ספורים לאחר גיוסו, נפצע מאיר בשעת אימונים ונאלץ לקבל טיפול רפואי ארוך. רופאיו יעצו לו לעזוב את היחידה הקרבית ולעבור ליחידה עורפית בתפקיד קל, אך הוא סירב, באומרו: "יש לי די רצון וכוח כדי להתגבר על הכאבים. אני אעשה הכול למען המדינה. הראשונים עשו הכול בשבילי ועכשיו תורי לתרום. אני חזק ובריא, ואם צריך אלחם עד הרגע האחרון". והמשך דרכו הוכיחה את דבריו. מאיר היה חייל ולוחם מצטיין בכל תקופת שירותו. מפקדו כתב עליו: "…החייל משקיע מאוד, הוא אחראי ומסור, בעל יכולת גבוהה מאוד…". ביום י"ט בסיון תשמ"ב (10.6.1982) בעת שלחם עם יחידתו בלבנון בסביבות עין-זחלתא נורתה אש טילים על הנגמ"ש שבו נסע, ומאיר נפגע ונהרג בקרב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז, אריאל שרון: "…מאיר נתן את חייו למען המולדת, הוא שירת בגדוד הנדסה ותפקד כפלס. את כל המוטל עליו ביצע בצורה הטובה ביותר. הוא היה ממושמע, מסור ואחראי…" להנצחת שמו תרמה משפחתו ספר תורה לבית-הכנסת "תפילה למשה" בירושלים.