אלגרבלי, מאיר

מאיר, בן דינה ושלמה, נולד ביום ד' בחשון תשי"ב (3.11.1951), בעיר וואזן שבמרוקו ועלה לארץ עם משפחתו בפברואר 1963. במרוקו למד בבית-הספר היסודי אליאנס ובערבים למד ב"תלמוד תורה". בארץ למד בבית-הספר היסודי "חמד" בטבריה ובבית-הספר החקלאי "מקווה ישראל" כמו-כן סיים שנה א' בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים. בילדותו אהב מאיר לצייר וכמה מציוריו מקשטים עד היום את בית הוריו. כן התעמק בלימוד התנ"ך ואהב ספורט. בעת לימודיו בפקולטה לחקלאות, היה חבר נבחרת הכדורסל של הפקולטה. בבית-הספר החקלאי "מקווה ישראל" היה מאיר דמות מרכזית בחברת התלמידים, בזכות מזגו הנוח ומסירותו למחנכיו ולחבריו. הישגיו בלימודים היו מרשימים ויכול היה "לדלג" על כיתות נמוכות. מאיר היה מסור מאוד להוריו ורחש להם אהבה וכבוד. לאחיו ולאחיותיו סייע בלימודיהם, וכבן למשפחה של שומרי מצוות, הקפיד להעניק תוכן יהודי מסורתי לשבתות ולחגים, גם בחופשותיו מלימודים וגם בחופשותיו מהשירות בצבא. מאיר גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1970. הוא הוצב לחיל הרפואה והשלים בו קורס לחובשים-קרביים. בהמשך שירותו הגיע לדרגת סמל והוענק לו אות השירות המבצעי. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מאיר בקרבות נגד הסורים ברמת-הגולן ושימש חובש מחלקתי ביחידת חיל ההנדסה שהניחה מוקשים בשטח האויב. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), נפגע מאיר ונהרג בעת חילופי אש עם הסורים בתל-מסחרה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטבריה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי למרות שמאיר היה חייל חדש ביחידה, התחבב עד מהרה על חבריו ועל מפקדיו ונפילתו פגעה קשה ביחידה. רשימות על דמותו של מאיר פורסמו בחוברת "לזיכרם" שהוצאה לאור ע"י הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, לזכר תלמידיה שנפלו במלחמה, וכן בספרי "חללי האוניברסיטה".