fbpx
אלגאלי, שלום

אלגאלי, שלום


שלום, בן גוארה ורחמים נולד בשנת תש"ה (1945) בטריפולי שבלוב. בשנת 1950 עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה במושב עזריה. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי א' ברמלה ובבית-הספר-התיכון החקלאי במקווה ישראל. בשל קשיי הפרנסה, נאלץ להפסיק את לימודיו ולסייע בכלכלת המשפחה, במשק הוריו שבמושב – ברפת, בלול ובחלקת האדמה שלידו. שלום היה בחור צנוע ועניו, עובד חרוץ ושקט. הוא ידע לעמול בעבודת החקלאות שעות ארוכות, מזריחת החמה עד לשעות הערב, מבלי להתייגע. את מלאכתו עשה בהתמדה רבה, בשקדנות ובדייקנות. אף שהיה עסוק הרבה, סייע לחברי המושב האחרים, בארגון חיי החברה במקום. הוא היה אהוב על כל מכריו וביתו היה כמו אבן-שואבת לאנשי המושב. הוא היה מארח מאיר פנים, וידע לשרת את אורחיו ביד רחבה וברוח נדיבה. איש אמת היה, ישר-דרך ובעל-מצפון, ובן נאמן ומסור להוריו, שרחש להם כבוד רב. שלום גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורסים למקצועות טנקים והיה לטען-קשר ואחר כך לתותחן. מפקדו מעיד עליו שהיה "תותחן למופת בטנק של מפקד הפלוגה, עשה את כל המוטל עליו והיה אהוד על כל אנשי היחידה". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב תחילה לחיל ההנדסה ולאחר זמן הוחזר לחיל השריון. הוא נקרא לתקופות של שירות מילואים ובשנת 1967, לאחר שהשתתף במלחמה, הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום השמיני ללחימה, ביום י"ט בתשרי תשל"ד (14.10.1973), בגזרה המרכזית של תעלת סואץ מול גשר פירדאן, פגע טיל בטנק שלו ושלום נפצע קשה. כשהועבר לתחנת איסוף פצועים מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. השאיר אחריו אב, אם ותשעה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: שלום ז"ל לא שש אלי קרב, אך מרגע שהתייצב לתפקידו, ראה במלוא הרצינות את המוטל עליו. חדור הכרה יצא אל הקרב שממנו לא שב. הוא וחבריו חסמו בגופותיהם את השואה שנכונה לנו". בביטאון תנועת המושבים "תלמים", פורסמו רשימות לזכר הנופלים במלחמה, ושלום בתוכם.  

דילוג לתוכן