אלברט ראובן

בן אליעזר ושרה. נולד ביום ט"ז בטבת תרצ"ז (29.12.1936), לאם ילידת תורכיה ולאב ממוצא רוסי. הוא היה בן יחיד להוריו, שנולדו להם שתי בנות. בשנת 1948 עלה ארצה עם אביו ובמסגרת "עלית הנוער" הצטרף לקיבוץ. כעבור זמן עלו גם אמו ושתי אחיותיו וכל המשפחה התגוררה במעברה ליד חדרה. ראובן למד בתחילה במשק הפועלות בפתח תקוה ואחרי כן ברמת הדסה. בתקופת הביניים, שהיתה בין סיום לימודיו למועד גיוסו לצה"ל, עבד ותרם את חלקו לפרנסת משפחתו. הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1956 ושירת בחיל השריון. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר התקבל לעבודה בבית החרושת לצמיגים "אליאנס", במחלקה לייצור צמיגים רדיאליים ליצוא. במרוצת השנים התמחה בעבודתו והתקדם בה. בשנת 1966 נשא לו אישה והקים בית. כעבור שנה נולדה בתו איריס. לראובן לא היו דרישות מרובות, והוא לא שאף אלא לחיי משפחה שלוים. הוא אהב לעזור לחבריו, לדוג דגים וליהנות מחיי שקט ושלוה. את תקופת מלחמת ששת הימים עשה כחייל בסדנת שריון ועבר את המלחמה ללא פגע. גם בעבודתו התקדם ובשנת 1971 יצא – לפי בקשת הנהלת המפעל – לקורס מנהלי מחלקות. לפני סיום הקורס, בחודש מארס 1971, נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום י"ב בניסן תשל"א (7.4.1971) נפל בעת שירותו. יום לפני כן צלצל לגיסתו וביקש שתמסור לאשתו, כי אצלו הכל בסדר וכי הוא עתיד להגיע הביתה ל"סדר", אך לכך לא זכה. הניח אישה ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחדרה. שמו הונצח בספר המוקדש לנופלים מבני חדרה וחרוט על לוח הזכרון בעיר.