אלבק, אליהו (אבו דהוד)

בן סרח ודויד, נולד בשנת 1892 בבגדד בירת עיראק. את חינוכו היסודי קיבל בבית-ספר דתי יהודי ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר "אליאנס" שבעיר הולדתו; כעבור זמן הוסמך להוראת השפות אנגלית וצרפתית ושימש כמורה. בתחילת המאה עלו אביו, אח אחד ושתיים מאחיותיו לארץ-ישראל והתיישבו בירושלים. במלחמת-העולם הראשונה גויס אליהו בבגדד לצבא התורכי ושירת בשורותיו עד גמר המלחמה. לאחר המלחמה נשא לאישה את עמומה לבית נאווי והחל לעסוק במסחר, בעיקר בייצוא צמר גולמי לאנגליה. לאחר המשבר הכלכלי העולמי של שנות השלושים שפגע גם באליהו ולאחר רצח גיסו על-ידי הערבים – בעקבות קנאה ואיומים – החליט אליהו בשנת 1933 לעלות יחד עם משפחתו לארץ-ישראל ולהשתקע בה. בשנים הראשונות בארץ לא מצא פרנסה. בשנת 1939 פתח חנות מכולת ממנה התפרנס עד יום נפילתו. אליהו היה אדם משכיל, שלט בשפות רבות, אולם את עיקר זמנו הפנוי הקדיש ללימודי היהדות. בנו, אברהם, נהרג בפיצוץ מלון המלך דויד על-ידי האצ"ל. אסון זה העמיק את אמונתו בדת, והחל במועד זה הקדיש את עיקר זמנו למילוי מצוות הדת וללימודי קודש. ביום י"ח באייר תש"ח (27.5.1948) נפל אליהו בהפגזה כבדה של חיילי הלגיון הערבי על ירושלים. אותה שעה היה מגויס ל"משמר העם" ועסק בחלוקת מזון לתושבי ירושלים הנצורה. אליהו הובא לקבורה ארעית בירושלים והועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, ארבעה בנים ושלוש בנות, אחים ואחיות אשר גרו באותה עת בבגדד ובמצרים.