אלבחרי, יעקב

בן רבקה ושלמה. נולד בשנת תש"ו (1946) במצרים. כשמלאו ליעקב עשר שנים עלתה המשפחה לישראל והקימה ביתה בעכו. יעקב למד בבית-הספר היסודי הציוני באלכסנדריה, בבית-הספר היסודי 'הרמב"ם' בעכו. בחטיבת-הביניים 'פילדלפיה' ובבית-הספר התיכון 'העלייה השניה'. בחודש אוגוסט 1963 גויס יעקב לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות והוצב בחיל החימוש. מתחילת שירותו בלט יעקב ביכולת טכנית גבוהה במיוחד ואכן כישוריו התאימו לתפקידו. הוא נשלח לקורס מכונאי רכב והוצב לשרת כמכונאי בכיר בסדנאות. יעקב הועלה לדרגת רב"ט ובהמשך לדרגת סמל. מפקדו בתקופה זו ציין, כי יעקב הוא איש מקצוע ברמה גבוהה במיוחד ומגלה מסירות ואחריות למופת. בחודש ינואר 1966 שוחרר יעקב משירות החובה. בחודש יולי 1967 הוא חזר לשירות בצבא הקבע. בהמלצה לקבלו לשירות כתב מפקדו: "ליעקב יכולת ביצוע מעולה, בעל יוזמה ותושיה". יעקב נשלח לקורס מכונאי רכב בכיר, והוכשר כמכונאי דיזל ומנהל מוסך. לאורך כל שירותו העדיף יעקב לשרת בסדנאות של יחידות השדה על פני הסדנאות של הבסיסים העורפיים. בחוות-הדעת על נגדים, כתבו מפקדיו: "יעקב מהווה נכס ליחידה בה הוא משרת… מסור ויעיל, שאינו נרתע מכל משימה ומטלה… תמיד לויאלי למפקדיו… מהווה דוגמה אישית בסדנה ובחטיבה כולה… משרה אווירה חיובית וטובה בכל הסדנאות ששירת…" אחד ממפקדיו כתב כי יעקב הינו אחד הטובים שבמערכת וכי העלה את רמת המקצועיות של החיילים האחרים. הוא הועלה בדרגה לסמ"ר, לרס"ל ולרס"ב. בשנת 1975 יצא יעקב לקורס צניחה. הוא קיבל זאת כמחווה להצטיינותו בעבודה. יעקב התכוון לפרוש מצה"ל ולהתחיל בחיים אזרחיים, אך תוכניתו נקטעה ביום י"ב באב תשמ"ז (7.8.1987) כאשר נפל בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור-שלום בקרית מוצקין. הותיר אחריו רעיה – מזל, שני בנים – גולן ויריב ובת – סיון, אם, אח – דני ושתי אחיות – ארלט ורונית. לדברי משפחתו "במשך כל חייו הצבא זרם בדמו, שירותו הצבאי היה לדבר החשוב ביותר בחייו. יעקב חי למען הצבא ומת למענו". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יעקב שירת שנים ארוכות בצבא הקבע ותרם רבות מיכולתו ומהידע המקצועי שלו לקידום הנושאים שהיו בטיפולו… את שירותו ביצע ללא דופי וזכה בהערכה רבה ממפקדיו ומפקודיו כאחד".