אלבז, יהודה
בן אסתר ונסים, נולד ביום י"א בתמוז תשכ"ג (3.7.1963) בצפת. משפחתו של יהודה גרה בחצור הגלילית, אחר עקרה משם וקבעה את מושבה בכפר סבא. כאן סיים יהודה את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי-דתי "בר-אילן". לאחר-מכן הוא התלבט בדבר המשך דרכו, שכן ביקש למצוא מקום שבו יוכל לשלב את לימודי בית-הספר התיכון, להשגת תעודת-בגרות, עם לימודי יהדות מעמיקים. לאחר שסבב בין הישיבות השונות ברחבי הארץ, הוא בחר לבסוף בישיבת "כפר הרא"ה" אם הישיבות. כשהיה יהודה בכיתה השביעית הצטרף למגמת הלימודים "התורנית", שהייתה אז מגמה ניסיונית בישיבה. יהודה התעמק בלימודי היהדות וראה באמונה הדתית ובקיום המצוות יעוד אישי ויעוד כללי של עם ישראל. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, שוב הוא ניצב בפני הבחירה בין שירות בצבא לבין הליכה לישיבת-הסדר או לישיבה גבוהה. לאחר שבחן את האפשרויות, החליט יהודה להמשיך את הלימודים בישיבת-ההסדר "שילה", שבה הייתה אפשרות לשלב את לימוד התורה עם השירות הצבאי. יהודה גויס לצה"ל במחצית אפריל 1982 והוצב בחיל-השריון. לאחר שסיים את הטירונות הוא נשלח לבית-הספר לשריון, השתלם בו במקצועות הטנק והיה לטען-קשר. לאחר-מכן הוא חזר לישיבה להמשך לימודיו, בד-בבד עם שירותו הצבאי. על תקופת לימודיו בישיבה כתב אחד ממוריו: "…יהודה בא לישיבת שילה עם התלמידים הראשונים. השנים הראשונות דרשו מסירות נפש והתמדה בלימוד, כדי שהישיבה תתבסס, ויהודה התמסר לשקידת התורה והתקשר בעבותות של אהבה לתורה. הוא למד בלא ליאות עד השעות המאוחרות של הלילה. הוא היה איש אמת ורדף להשיגה בכל מאודו… …היה נעים להיות בחברתו מכיוון שהיה גלוי-לב. כשהייתה לו ביקורת, לא השאירה בקרבו אלא ביטא אותה, על-כן מי שדיבר איתו ידע שהוא דובר את רחשי ליבו ואינו מסתיר בתוכו דבר. זו הרגשה נעימה להימצא בחברת אדם גלוי-לב, שתוכו כברו". הוא היה בעל חוש הומור ומאיר פנים. במצבים של לחץ וקשיים היה תמיד אופטימי, מרגיע ומעודד. בחופשותיו נהג יהודה לעזור בבית, כפי שעשה בעבר בעודו נער. הוא היה בן משפחה מסור, אהב את ביתו והרבה לשהות במחיצת הוריו, אחיו ואחותו. ביום ד' באייר תשמ"ד (6.5.1984) נפל יהודה בעת מילוי תפקידו והוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בכפר סבא. הוא השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות. משפחתו הנציחה את שמו בהקמת ספרייה תורנית בישיבת "שילה". כמו כן, הוצאה לאור חוברת מטעם הישיבה ובה דברים לזכרו, שאמרו מוריו וחבריו
