אלבז, אפרים
אפרים, בן זהרה ויצחק, נולד בשנת תש"ד (1944), במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנות השישים. הוא למד בתלמוד תורה במרוקו. לאחר שסיים לימודיו, עבד במרוקו שמונה שנים כצורף תכשיטי זהב. תחילה עלו אחותו הגדולה ואחיו לישראל. האח השתתף בייבוש הביצות ונפטר לאחר מחלה שתקפה אותו בזמן הייבוש. כשעלה אפרים ארצה עם הוריו ואחותו, השתקעה המשפחה בלוד. אפרים שהיה המפרנס העיקרי, החל לעבוד כמלטש במלטשת יהלומים ברמלה, עד שגויס לצה"ל עבד במקומות אחדים כפועל. אפרים גויס לצה"ל בתחילת מאי 1969, עבר אימון בסיסי שלב ב' והוצב לשירות מילואים בחיל-הרגלים כרובאי. לאחר שסיים את אימונו הצבאי, עבד תחילה בתעשייה האווירית בלוד, ואחרי-כן חזר למקצוע היהלומים ועבד במלטשות שונות בתל-אביב. מדי פעם היה נקרא לשירות מילואים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת אפרים במעוז "ליטוף" שעל שפת תעלת סואץ, בקצה הדרומי של האגם המר הקטן. באותו יום, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע אפרים ונהרג. גופתו נותרה בשטח שבידי המצרים והוחזרה ממצרים בתאריך 4.4.1975. לאחר מספר שבועות זוהתה גופתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד בתאריך 4.5.1975. השאיר אחריו אם ו-3 אחיות: סולטנה, אריאלה וגילה. בשנת 1971, כשנתיים לפני נפילתו, נפטר אביו ממחלה. לאחר נופלו הועלה אפרים לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד גדודו: "אפרים לחם בגבורה רבה, גילה מסירות רבה לחבריו, אומץ-לב ותושייה בקרב ופעל תוך חירוף נפש וסיכון עצמי רב, עד לנפילתו. בתקופת שירותו עמנו בגדוד, מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת". אמו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת.