אלבו, משה (“מושיקו”)

בן אברהם ומרגלית. נולד ביום כ' באייר תרצ"ה (23.5.1935) בקהיר, בירת מצרים. למד בבית הספר "כל ישראל חברים" שם. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1947, לפני פרוץ מלחמת הקוממיות, והתיישבה בירושלים. בתקופת המצור נותקה המשפחה מרובת הילדים מן האב, שעבד אז בתל אביב, ומשה היה נאלץ לצאת לעבודה (והוא אז בן י"ג) כדי לעזור בכלכלת המשפחה. הוא לא היה בררן בעבודות ואף שריקות הכדורים והפגזים לא הרתיעוהו. כתום מלחמת הקוממיות עברה המשפחה לתל אביב והתיישבה בכפר שלם. במשך היום היה עובד כמסגר חניך במקומות שונים ובשעות הערב השלים את השכלתו המקצועית בבית הספר המקצועי על שם מכס פיין וסיים את לימודיו בהצטיינות. לאחר מכן למד במכון להשכלה בכתב והתכונן לבחינות הבגרות האכסטרניות. היה מנגן במפוחית פה ובכל שנה השתתף בצעדת ארבעת הימים. לצה"ל גויס בשנת 1953, עבר קורס מ"כ ולפני מערכת סיני השתתף בקרב על ניצנה. בשירותו במילואים הוצב ליחידת תותחנים. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כתותחן ביחידת שריון ובהיותו מבוגר מחבריו הצטיין בשקט נפשי והיה גורם מרגיע בחטיבתו. לשלמות העבודה בצוות תרמה הרבה אישיותו עד שביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל בקרב שנערך דרומית לאום כתף, בדרך לקוציימה שבסיני. הניח אשה ושני תינוקות. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.