אלאור, מיכאל (מיקי)

מיכאל, בן פני וצבי, נולד ביום ד' בסיוון תשי"ד (5.6.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי בנווה-מגן ואחרי-כן בבית הספר לקציני-ים בעכו. בשנת 1973 עבר בחינות בגרות אקסטרניות. מיקי היה נער חברותי מאוד ומאז ילדותו היה ביתו מלא תמיד בחברים. לחברים אלה (כך הם מספרים כיום), היה מיקי מוכן לעשות ולעזור בכל מקום וכל אימת שנתבקש. הוא היה בעל אופי ורצון עז וכאשר "נדלק" לרעיון או לתכנית, היה דבק בהם עד שעלה בידו להגשימם. כך למד מיקי, שהיה חובב ספורט ומוסיקה, לנגן בגיטרה ובמלודיקה, ובתקופה שלמד בבית-הספר הימי אף בנה בעצמו סירת-מפרש. מיכאל גויס לצה"ל בפברואר 1973 והוצב, לפי בקשתו, לחיל-התותחנים. לאחר סיום הטירונות השלים קורס מש"קים טכניים והוצב ביחידה שם מילא תפקיד מש"ק מבצעים. מיכאל אהב מאוד את החיים בצבא ושאף לתת לצה"ל רבות ככל יכולתו. בתקופת הטירונות הצטיין בהתנהגותו במסעות הקשים, מעולם לא התלונן ועזר תמיד לחבריו, שהתקשו באימונים. הוא נהג לספר בגאווה על הצלחות היחידה שלו והתכונן ללכת לקורס קצינים. "אני רוצה שיהיה לי קשה", נהג לומר למפקדיו, כשחזר וביקש להישלח לקורס הקצינים והם ניסו לשכנעו שיישאר ביחידתו. מיכאל היה בן אוהב ומסור. בתקופת שירותו בצה"ל השתדל שלא להדאיג את הוריו והיה מרבה לכתוב להם. הוא אהב אותם מאוד ולא התבייש להודות בגעגועיו הביתה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מיכאל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע בהפגזה. לאחר שנפצע סיפר בבית-החולים, כי ימיו המאושרים ביותר בצה"ל היו הימים שהוטל עליו תפקיד מבצעי בקו-החזית. מיכאל מת מפצעיו ביום ה' בחשון תשל"ד (31.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכאל לא הספיק לשרת זמן רב בצה"ל, אולם כבר מן היום הראשון התבלט כבעל-מקצוע טוב ואחראי ולכן הוטל עליו למלא תפקידים חשובים. בכל דרכו נוכחנו במסירותו וברצונו העז להצליח. דמותו תלווה את כל חבריו ומפקדיו ביחידה במשך ימים רבים".