אלאב, רמאון

בן מרים ומרדכי. נולד ביום י"ח בחשוון תשל"ג (25.10.1972) במושב מסילת ציון. רמאון למד בבית-הספר היסודי האזורי 'השחר' שבמושב טל-שחר בכיתה הישגית מיוחדת. באותה תקופה ניכרה אהבתו לספרים והיה מרבה בקריאה. עם זאת, הצטיין גם בפעולות ספורט "ובהמון תחומים", כדברי המחנכת שלו: "אלוף בחשבון, אלוף בכדורגל, אלוף בארגון פעולות שובביות כיתתיות ואלוף בחיוכים." רמאון, שגדל וצמח על ברכי אהבת הארץ, אהב מאוד את המרחבים ואת הסכנה. כבר מנעוריו התעקש לחיות את חייו מבלי שאחרים יתערבו בהם. יחד עם זאת, נתן את כל כולו למען חבריו ומשפחתו. על אופיו המיוחד ועל דרך החיים שהאמין בה ניתן ללמוד מהדרשה שנשא בטקס הבר-מצווה, שאמר בה, בין השאר: "…אכן זו התחלת דרך בחיים, חיים שבהם יש לתת יותר מאשר לקחת, חיים של קיום מצוות, כיבוד אב ואם, חיים של סובלנות וכיבוד מצוות שבין האדם לחברו. יחד עם זאת חייב אדם לחיות את חייו הוא, המיוחדים לו ורק לו…" בגמר לימודי התיכון בבית-הספר 'הרי יהודה' שבקרית ענבים, גויס רמאון לצבא בחודש אוקטובר 1990 והוצב ביחידת תותחנים. בתקופת הטירונות יזם פרוייקטים שונים, שזכו באישור מפקדיו, ובזכותם סיים את הטירונות כ"חניך מצטיין". ביום ה' בשבט תשנ"א (19.1.1991) נפל רמאון בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר הורים ושלוש אחיות – לימור, מורן ומיתר. במכתב התנחומים למשפחתו ציינו מפקדיו: "רמאון היה חייל טוב, ממושמע ועושה את מה שאמרו לו… למרות ביישנותו וצניעותו הצליח להתבלט בעזרתו לחבריו, בחיוכיו הנעימים, ובכך שהצליח למצוא גם בקשים שבמצבים את האתגר והחיוב." במלאת שנה לנפילתו הוציאה משפחתו חוברת לזכרו, ובה תמונות מחייו ודברי בני המשפחה, חבריו ומפקדיו.