חנן, בן ריטה ואברהם, נולד ביום י"ז בתשרי תש"ה 4.10.1944)), במעוז חיים, שבעמק בית שאן. חנן גדל בחברת הילדים של הקיבוץ, החל את חוק לימודיו בבית הספר שבמשק, ואחר כך בבית הספר האזורי "שומריה" שבמשמר העמק וסיים י"ב שנות לימוד. ילד יפה-מראה ועירני, חביב וטוב-לב היה חנן. משחר ילדותו למד את שביליו העלומים של עמק בית-שאן, ספג את מראות המעיינות הזורמים פרא, את ניחוח פרחי הבר ואת משק כנפי הצפרים במעופן. שעות ארוכות היה שוקע בקריאה ומפליג על כנפי דימיונו למרחקים. היו לו ידיים נבונות ורגישות לעבודה, והוא אהב לבלות שעות ארוכות בין הטרקטורים הכבדים והמכונות. כשעבר מן הגן לבית-הספר החל לרשום בעיפרון ולגלף בעץ. הסופרת דבורה עומר, שהייתה מורתו של חנן בקיבוץ, זוכרת אותו כ"מעודן גוף, שקדן, חרוץ ומתעניין בכל". היא מספרת כיצד ביקש לדעת, בהיות הסיפור בשיא המתח שלו והסוף מעורפל, מה עלה בגורלו של הגיבור והאם הושלמה המשימה בהצלחה. "חנן ביקש שלסיפור יהיה סוף טוב, שייגמר בסדר. אם אני ממציאה סיפור, אז אני יכולה לסיימו כרצוני, טען". רגישות עמוקה רווית תום הייתה בו, ונלוו אליה בגרות של ילד המפותח מכפי גילו, המעמיד דברים על דיוקם. כשעברה משפחת איתן למשמר העמק, התערה חנן עד מהרה בחברת הילדים ובתנועת השומר-הצעיר. בבית-הספר השקיע מאמצים רבים בלימוד המקצועות הריאליים ושאיפתו להיות טייס התחזקה. במסגרת הגדנ"ע השתתף בפעילות קדם-צבאית, סיים בהצלחה קורס מ"כים וקורס גדנ"עי אוויר, ואף הטיס דאונים "כיאה לטייס שבדרך". את שעותיו הפנויות בילה במחיצת הוריו ואחיותיו, יעל והדסה, הקשיב למוסיקה, הרבה לקרוא ועסק במלאכת-יד. ערב גיוסו לצה"ל היה עלם גבה קומה ויפה-תואר; בחור צעיר ונמרץ, נכון לצלול באון לים החיים. חנן גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1963 והצטרף בלא היסוס לחיל האוויר. הודעת הזימון לקורס הטיס הגיעה אליו באיחור והיה עליו להיחפז ולהשלים את הפיגור. ברם, עם תחילת הקורס חלה בטיפוס ורותק למיטתו. רק בכוח רצונו העז ומרצו הרב הצליח להתגבר על המכשולים ולבסוף הוסמך כפרח-טיס. כעשר שנים שירת חנן בחיל האוויר, פעל כמדריך-טיס בבית-הספר לטיסה וכטייס. במלחמת ששת-הימים שירת חנן כטייס מסוקים בסיני וברמת הגולן. לאחר הקרבות הוענק לו ציון-לשבח על הצלת טייס בנסיבות מסוכנות. "חנן לא יכול היה לחשוב על הפקרת חבר בשטח, הוא העמיד פנים שאיננו שומע והמשיך בביצוע המשימה כפי שהתווינו לנו", מספר עודד, ידידו לטייסת. "כשחזרנו לבסיס, הסתבר לנו שהרס רב נגרם בבטן המטוס. כן הנסע האחורי נשבר לגמרי, אחד מפנסי הנחיתה וכל האנטנות שבגחון נקרעו, וברצפת התא, מרחק סנטימטרים ספורים ממיכל הדלק, נפער חור עצום, מסלע שכנראה 'התיישבנו עליו'". חנן ידע על הנזק שנגרם במהלך פעולת החילוץ, אך הוא נרתם בעקשנות ובמסירות להצלחת חיי אדם. במלחמת ההתשה פעל כטייס "סקייהוק" ובאותה תקופה החליט להקים משפחה. בשלהי מרץ 1968 נשא לאישה את חברתו ציפי. בני הזוג התגוררו במשמר העמק ונולדו להם בן ובת – גונן ועפרית. גם בשנים שעשה בחיל-האוויר מצא חנן זמן לפעילות במשק, אך כשדחו חברי הקיבוץ את בקשתו להמשיך בשירות בחיל, קיבל עליו את הדין ובלב כבד עזב את החיל האהוב עליו. "אני אמשיך להיאבק. זאת בוודאי לא החלטה סופית. אני חושב ומרגיש, שהכרחי שאהיה בחיל, כל עוד אני יכול לתרום לו". לאחר ששוחרר מהשירות, עבד חנן בענף המספוא, עסק בצילום והדריך באהבה את ילדיו. ביום חמישי, 4 באוקטובר 1973, חגג עם בני משפחתו את יום הולדתו ה-29. בערב יום-הכיפורים היה חנן בשדה הפתוח, על הטרקטור, נכון לקצור מספוא לרפת. הוא ידע היטב על דבר המתיחות והכוננות, אך המתין לפקודה. עם עלות השחר באו לקרוא לו. הוא החליף את בגדי העבודה במדים ויצא אל אחד מבסיסי חיל האוויר. בהינתן האות יצא ברביעיית מטוסים אל חזית הצפון. חנן נהרג ביום י' בתשרי תשל"ד 6.10.1973)), כשמטוסו התפוצץ באוויר ליד צומת אלרום-קונייטרה מפגיעת טיל נ"מ סורי במטוסו החמוש. השאיר אחריו אישה, בן, בת, הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר-הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "סרן חנן ז"ל שירת כטייס-מילואים בחיל-האוויר. הוא היה בוגר קורס מדריכי טיסה. חנן הוערך על-ידי מפקדיו כטייס מעולה, קצין מצוין, תקיף, לוחם אמיץ, אהוב על כל מי שהכירו". הוריו, אשתו וידידיו במשק הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים ופרקי זיכרונות על דמותו ודרכו היחידאית של חנן ז"ל.
