איצקוביץ, חיים-משה
בן אלימלך וחסידה. נולד ביום כ"ט במרחשון תש"ט (1.12.1948) בעיר סגד שבהונגריה. הוריו רצו לעלות לארץ עוד לפני היולדו, אך כיון שעסקו בהדרכת ילדים ניצולי השואה, לא נתאפשרה עלייתם. כאשר ירד מסך הברזל על הונגריה, הם נאלצו להימלט, בדרכי עקלתון, לסלובקיה שם הצטרפו לקבוצת עולים, שפניה מועדות לארץ. לאחר נסיעה מייגעת במשך שלושה ימים ושלושה לילות ברכבת ולאחר טלטולים רבים הגיעו לאוניה. הצפיפות, החום ומחלת הים החלישו את חיים התינוק ומצבו היה קשה. כאשר הגיעה לארץ, שוכנה המשפחה במחנה "שער העליה". חיים נבדק במרפאה ונשלח במצב חמור לבית חולים בחיפה. לאחר אשפוז במשך שישה שבועות שוחרר מבית החולים, בריא ושלם – אך דל ורזה. הוא למד בבית הספר היסודי האזורי "שפיר" במרכז שפירא, היה ילד ממושמע, כיבד את הוריו ועשה ככל יכולתו כדי לגרום להם שמחה. הוא היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא", בסניף "משואות יצחק" ובמסגרת בית הספר עסק בספורט והשתתף בכמה צעדות. לאחר שנולדו אחיו ואחותו היה חיים מלווה את התפתחותם, מקדיש להם תשומת לב רבה ומשתדל לעזור להם בכל, ובעיקר בלימודים. כאשר החל ללמוד ב"ישיבה " באור עציון, בה למד במשך שנה, נפתח בפניו עולם חדש. הוא בחר ללמוד ב"ישיבה" כדי לרכוש דעת להתעמק בתורה וכדי לפתח את אישיותו. הלימודים היו לגבי דידו כדבר קודש וביחוד לימוד התורה. הוא לא חדל מלשבח את מוריו שהעניקו לו ידע וחיבה. ב"ישיבה" מצא חברים חדשים, שידעו להעריך את חשיבות ההתעמקות בלימודים והיו נכונים לסייע בידו. הייתה זו התקופה המאושרת ביותר בחייו. הוא גויס לצה"ל ביולי 1967 והוצב לנח"ל. הוא היה גאה ללבוש את מדי צה"ל, אולם הוא נעצב אל לבו כאשר נודע לו שאין הוא משובץ ביחידה קרבית. לאחר שהשלים עם גורלו, מילא חיים את תפקידו בנאמנות ועמד בכבוד בכל משימה שהטילו עליו. סיסמתו הייתה: "יחס גורר יחס". לא אחת התאכזב אך הוא לא התלונן. הוא לא היה משוחח עם הוריו על נושאים שידע כי יכאיבו להם, כדי למנוע מהם צער. במכתבים שהיה שולח להורים היה מנסה להרגיעם, בהודיעו כי אינו נזקק לדבר. כשהיה בא הביתה לחופשת שבת כשחיוך עליז על פניו היה נוהג להביא עמו ממתקים לאחיו הקטנים ולפעמים גם מתנה לבית. הוא אהב את ביתו, ואהב את הארץ אהבת נפש. הוא לא החמיץ כל הזדמנות לטייל בארץ לאורכה ולרוחבה. הוא היה מלא חיים, אופטימי ומלא תקוות לעתיד. אור לי"ח בסיון תש"ל (21.6.1970) נפצע ונפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות במשואות יצחק. לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת בשם "חיים" לזכרו.
