איפרגן, שמעון

בן עליזה ואשר, נולד ביום ד' בתשרי תשכ"א (25.9.1960) בעיירה מעלות. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "ארזים" במעלות, ובהמלצת היועצת החינוכית של בית-הספר נשלח אחר-כך ללמוד חקלאות בפנימייה החקלאית ב"כפר-גלים" שליד חיפה. בדיעבד התברר, שהיתה זו בחירה מוצלחת ביותר. שמעון התבלט בכל תחומי הלימודים וזכה להצלחה בכל אשר עשה. הוא התמנה כאחראי על סידורי העבודה של ענפי המשק השונים. הוא התעניין במיוחד בענף הפלחה, ואף תכנן להמשיך בלימודי האגרונומיה באוניברסיטה לאחר שיסיים את השירות הצבאי. במהלך לימודיו זכה בפרסים על הצטיינותו בלימודים. הוא נבחר כתלמיד המצטיין, ובהיותו בכיתה י"א זכה בתואר התלמיד הנבחר של הפנימייה. לאביו, שהיה מגיע לימי הורים, היה המחנך אומר: "מה לך שאתה בא הנה, כשבנך הוא שמעון?" הוא היה מעורה בחברה וכל התלמידים אהבוהו וכיבדוהו בשל מזגו הנוח, צניעותו וטוב ליבו. כבן למשפחה מרובת-ילדים, שמשכורת האב המפרנס הספיקה למחיה בלבד, השתדל שמעון שלא ליפול למעמסה על אביו, ולכן לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים יצא לעבוד כדי לממן את צרכיו ואף מימן בעצמו לימוד נהיגה. שמעון גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1979 וביקש להתנדב ליחידת הקומנדו הימי, אך הציבו אותו לשרת בחיל ההנדסה. לאחר שסיים את הטירונות, נשלח לקורס פלסים, אחר-כך יצא עם יחידתו לתעסוקה מבצעית משולבת באימוני שדה מפרכים. כעבור זמן, הוא נשלח לקורס מ"כים חי"ר, סיים אותו בהצטיינות ויצא לקורס מש"קי הנדסה וגם אותו סיים בהצטיינות. לאחר-מכן, נשלח שמעון לקורס קצינים ונבחר בו לחניך מצטיין. גם את ההשתלמות לקציני הנדסה הוא סיים בהצטיינות. הוא לא התרברב ולא דיבר ברבים על הישגיו, אך כשהתפרסמה בעיתון תמונתו של בן העיירה מעלות, שנבחר חניך מצטיין בקורס הקצינים, אישרה לו המועצה המקומית של מעלות מילגה ונערכה מסיבה לכבודו. הוא הובל בעל-כורחו למסיבה ושם נבלע בקהל. כששמע שאלות בנוסח "לכבוד מי המסיבה?", לא הגיב. לאחר שנשלח בחזרה לגדודו, קיבל לידיו את הפיקוד על מחלקה לא ממושמעת, שנודעה לשמצה בכל הגדוד. אט אט הצליח שמעון לגבש את חייליו קשי-העורף ולהפוך את המחלקה למצטיינת בגדוד. חייליו אהבו אותו והעריכו אותו משום ששימש להם דוגמה אישית. הוא לא פקד עליהם לעשות דבר שלא היה מעורב בעצמו בעשייתו. הוא כיבד את חייליו, נהג בהם בהגינות וביושר, וידע מתי להיות קשוח וביקורתי ומתי לעודד ולשבח. מפקדיו תלו בו תקוות רבות, תכננו לשלוח אותו לקורס מפקדי פלוגות ולמנותו לתפקיד קצין מבצעים. עדיין נותרו לפני שמעון כשמונה חודשי שירות בקבע, והוא עצמו הרהר באפשרות להמשיך את דרכו בצה"ל. אך שאיפתו מאז נעוריו הייתה ללמוד הנדסה חקלאית, להשתקע במעלות ולסייע לפיתוחה של העיירה. כשפרצה מלחמת לבנון יצא בראש יחידתו והתקדם עמה בדרך החוף. היחידה הגיעה לסביבות ביירות ולחמה בכפר סיל, שם הוטל עליה לאתר בית שנורתה ממנו אש לעבר חיילינו. שמעון אסף את חייליו בשטח ההיערכות. לפתע נורתה עליהם אש טילים ושמעון נפגע ונהרג. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל שמעון בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בנהריה. הוא השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושש אחיות. לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב אריאל שרון, שר הביטחון דאז: "…מפקדיו העריכוהו כאיש עבודה שקט, צנוע, קצין בעל כושר פיקוד מעולה, ביצע תפקידיו ברמה גבוהה ביותר, שימש דוגמה אישית והיה משכמו ומעלה. בנופלו נקפד עתיד מזהיר של לוחם, מפקד ואזרח…".