איפרגן, אלברט (“אבי”)

בן יעיש (חיים) ורחל. נולד ביום כ"ז בתמוז תשי"ב (20.6.1952) בקזבלנקה שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1961. הוא למד בבית הספר "גאולה" בעכו. תמיד היה הדמות המרכזית בכיתתו. ידיד ורע נאמן של כל התלמידים האחרים, כשם שהיה ידיד לכל נער בשכונה. אלברט עשה ככל יכולתו כדי להמשיך ללמוד. הוא סרב להיכנע לקשיים הכלכליים בביתו שמנעו ממנו להמשיך בלימודיו וכך הגיע לבית ספר ערב לנערים עובדים "העלייה השנייה" בעכו. גם בתקופת לימודיו היו הבעיות המשפחתיות מעיקות עליו לא מעט, אולם, רצונו העז, שאפתנותו ואמונתו כי חלקו ישפר עליו לבסוף, סייעו לו להתגבר על הקשיים שעמדו בדרכו. הוא היה חניך במועדון הנוער שהוקם במעברת נפוליאון בעכו, התבלט בנימוסיו הנאים וניאות לשמש כמדריך בפעולות ספורט לילדים צעירים. הוא היה אחד המנהיגים הבולטים בבית הנוער, שסייעו בטיפוחם ובחינוכם של הצעירים. אלברט היה בן מסור להוריו ורע נאמן וחביב. מטבעו היה נער ישר, צנוע ושקט ותמיד היה דוגמא ומופת לסובבים אותו. תחביביו היו מסעות וטיולים בכל רחבי הארץ ומסיבות רעים. לכל מסע וטיול היה הראשון שהופיע ברשימה ולכל משימה היה המתנדב הראשון. רוב זמנו עסק בעבודתו במרפדיה וכשהיה מגיע לספסל הלימודים היה עייף ורצוץ – אך לא החמיץ אף שיעור אחד. אלברט היה תלמיד חרוץ ושקדן בבית הספר, ומחוץ לכתלי בית הספר היה פעיל צייתן וגם בעל כושר גופני מעולה. הואגויס לצה"ל בשבוע הראשון של חודש מאי 1970. הוא אהב את הצבא ואת מדיו. על אף האימונים הקשים, אימוני קיץ ואימוני חורף, מעולם לא התאונן, השקט הנפשי והמשמעת העצמית שהיו טבועים בדמו סייעו לו להשתלב על נקלה בין חבריו בצבא. כבר בתחילת שירותו הצבאי, כטירון, לא עבר זמן רב וכבר היה חביב ומקובל על כל חבריו. אפילו בשעת כעסו נהג להתאפק ותמיד היה שומר על ארשת פניו השלווה והמחייכת. אחד מחבריו לנשק, אשר שהה במחיצתו של אלברט במקום בו ניתן היה לתהות על קנקנו של חבר, סיפר כי כאשר הוטלה על היחידה משימה מסויימת, ביצע אותה אלברט על הצד הטוב ביותר ואף סייע לחיילים שהתקשו בביצוע המשימה. לבו הטוב והטהור ומחשבתו הזכה השפיעו על כל חבריו. הוא נפל בפעולה מבצעית, בעודו משרת בשירות סדיר, אור ליום כ"ב באדר תשל"ב (7.3.1972), והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. במכתב תנחומים להורים השכולים, כתב מפקד יחידתו, בין שאר דבריו: "אלברט היה דוגמא ומופת לחייל בצה"ל. נשתלבו בו תכונות של לוחם מעולה, אמיץ ורב תושייה. הוא היה מסור ונאמן, אהוב על חבריו ומפקדיו כאחד".