איסמאילוב, לוי (“לובה”)

בן יחיה ובג'י. נולד ביום י"ד באייר תרצ"ט (3.5.1939) בטיפליס אשר ברוסיה הסובייטית. שם סיים את לימודיו בבית ספר יסודי. בשנת 1962 עלתה המשפחה לארץ. תחילה היה עובד כטפסן והיה לא רק עובד טוב כי אם גם חבר טוב שנכון היה לעזור לכל אחד בכל עת ובכל שעה. גם שכניו חיבבו אותו על נכונותו לבוא לעזרתם. כל בני העיר לוד, מקום מגוריו, הכירו אותו ואת טוב לבו שהתבטא בסבר פנים יפות ובחיוך מאיר. כתחביב היה עוסק בציור בשעות הפנאי. כעבור שנה ביולי 1963 גויס לצה"ל. אחרי ששוחרר משירות סדיר למד את מקצוע הדפוס ועבד בו בבית החרושת "קרגל" בלוד". חרוץ היה בעבודתו ומימיו לא סירב לבצע איזו עבודה שהיא. לא שאף להתבלט אך יכולתו התבלטה מאליה. צעיר לימים היה אך הדאגה להוריו ולמשפחתו היתה תמיד לנגד עיניו ומפני שחשב על עתידם ואף בזכרו את עתידו הוא, היתה ארשת של רצינות נסוכה על פניו תמיד. ערב מלחמת ששת הימים, כאשר ראה שקריאתו לדגל משתהה, היה חסר סבלנות והתכונן לצאת בעצמו; ואכן ברוב מסירותו ואומץ לבו יצא ונלחם במסגרת חיל השריון. ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל מהפגזת מרגמות; הדבר היה במעוז ציון. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. חוברת "לזכרו של לובה" הוצאה וכן הועלה זכרו בחוברת לזכר בני לוד שנפלו שהוצאה על ידי הוועדה לאירועי יום העצמאות תשכ"ח. ב"גוילי אש", כרך ד', הוא ילקוט עזבונותיהם של נופלי צה"ל נתפרסם מעזבונו.