אינדיק, חיים-יעקב

בן עטיה ועזרא, נולד בשנת 1923 בעיר מרמרוש-סיגט בצפון טרנסילבניה (רומניה) על גבול רוסיה הקרפטית, שהיתה בה קהילה יהודית גדולה. למד ב"חדרים" ובבית-ספר עממי ואחר-כך ב"ישיבה", וסמוך לפרוץ מלחמת-העולם השנייה למד חייטות ועבד במקצוע זה. ב-1940, משהוחזר לעירו השלטון ההונגרי, הוחלפה האנטישמיות הרומנית באנטישמיות מדיארית מוגברת במקצת, אך זו לא ויתרה על חובת האזרח היהודי לשרת בצבא. משתפסו הגרמנים את השלטון והיהודים הוצאו מהצבא כדי להישלח למחנות-עבודה באוקראינה ברח יעקב והסתתר ביערות הקרפטים עד כניסת הרוסים וחזרת השלטון הרומני. הוא יצא בנתיב-הבריחה ברגל והגיע לאיטליה, כדי לעלות ארצה. נשא אישה והעפיל עימה בספינה "כ"ג יורדי הסירה". הספינה נתפסה בידי הבריטים, המעפילים נשלחו לקפריסין ובראשית 1947 הורשו לעלות לארץ. בארץ הוסיף יעקב לעסוק במקצועו. משפרצה מלחמת-העצמאות התגייס והיה מאושר שזכה אחרי שירות-מאונס בצבאה של אומה עוינת לשרת מרצון בצבא ישראל, ובייחוד רבתה גאוותו על שנפל בחלקו לשרת בחטיבת "גבעתי". הוא השתתף בקרבות לטרון ואחר-כך בפריצת הדרך לנגב. הצטיין באומץ-לבו וחיסל ברימוני-יד עמדת-אויב מבוצרת. ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948), בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, נפל תוך כדי הסתערות על משלטי האויב בחוליקאת והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. השאיר אחריו אשה, חיה.