fbpx
אימברן, אריה (“ליאון”) (“רלו”)

אימברן, אריה (“ליאון”) (“רלו”)


בן זקונים להוריו, יעקב ופרומה. נולד ביום ב' בכסלו תש"ה (18.11.1944) בעיר ווסלוי אשר ברומניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 והתיישבה בגבעת יקנעם. שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי והיה חבר בתנועת "הצופים". המשיך ללמוד בבית הספר התיכון המקצועי לנערים עובדים במקום. כאשר סיים את לימודיו שם התמסר למקצוע המסגרות והרתכות. נטה לספורט והראה בו כושר רב; על כן הסתפח ל"הפועל" במקום מגוריו. בהיותו בגיל בית הספר הראה נטייה למנהיגות והשפעתו על שאר הילדים היתה רבה. בגיל י"ד, לפי התצלומים מאותה תקופה, היה אוהב לאחוז ב"עוזי" ולהסתובב ליד מחנה צבאי אי שם, וכשמלאו לו שבע עשרה ומחצה רצה להתנדב לצה"ל אולם הוריו סרבו לחתום על הסכמתם לגיוס מוקדם; מפני כך נאלץ לדחות את תכניותיו. לפני גיוסו נהג להצטרף למשמר הגבול או לאנשי צפרדע או לקומנדו. חמישה ימי לפני שמלאו לו י"ח, בנובמבר 1962, גויס לצה"ל וכאן נפתח פרק חדש בחייו: הקריירה הצבאית שלו. אחרי תקופת הטירונות, אשר סיים בהצלחה, נשלח לקורס מ"כ בג'וערה ולמרות הקשיים שבקורס מצא סיפוק בכל מאמץ והצליח לסיים את הקורס. אז החל בהדרכת טירונים. יחסם אליו התבטא בפגישות הנרגשות עמו ברחוב ומתוך כינוים אותו: "מ"כ בעל לב זהב". בשנת 1965 סיים את שירותו הסדיר ועבר לשירות קבע. את כל מעייניו השקיע במילוי תפקידו ותמיד היה אומר: "בני המשפחה יקרים לי מאוד אך הצבא והמדינה תמיד קודמים". במשך התקופה הזאת היה משתתף כמעט בכל פעולות התגמול ולא חשש לחייו אם טובת המדינה דרשה זאת. הספורטאי שבו נתגלה גם בתקופת שירותו והוא השתתף כמעט בכל אליפויות צה"ל וזכה במדליות רבות. במאי 1966, לאחר נישואיו, עבר לתפקיד בלתי קרבי – רב סמל מפקדה. במשך הזמן זה הוטלו עליו תפקידים רבים אך הוא לא נרתע מן המאמצים שתפקידים אלה דרשו וביצע את כולם בנאמנות ובשלימות – ומפקדיו שיבחוהו על כך. עלייתו בסולם הדרגות היתה מהירה ובתוקף תפקידו הכיר את הבעיות של כל חייל בפלוגתו ועזר לחייל נזקק ואף לחם כדי להיטיב את תנאיו. בימי הכוננות למלחמת ששת הימים קיבל אריה משימה חשובה והחליט להביא את פלוגתו על מחלקותיה לרמה של נכונות מכסימלית למלחמה. המשימה בוצעה במלואה ובדייקנות עד שאין להפריד בינה לבין הצלחת הגדוד בקרב הקשה שהתחולל על הרמה הסורית. באותם הימים הפך אריה למפקד הפלוגה בפועל. אריה נפל בצומת נבי יושע ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. יומיים לפני נפלו ביקר בבית ואמר לאשתו: "פעם אחת מתים, ואם נגזר על אדם למות מוטב שימות למען המולדת". זכרו הועלה בחוברת "לזכר קדושים" שהוצאה לאור על ידי עיריית עכו.

כובד על ידי

דילוג לתוכן