אילני, שלמה

שלמה, בן צילה ויצחק, מניצולי השואה, שהגיעו לארץ ממחנות ההסגר בקפריסין, נולד ביום י' בסיוון תשי"א (14.6.1951) בחיפה. הוא למד בבתי ספר היסודיים "הכרמל" ו"עין הים" בחיפה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "הריאלי" בחיפה. שלמה היה תלמיד טוב והצטיין במקצועות הכימיה וההיסטוריה. הוא היה ספורטאי ואהב בעיקר שחייה, כדור-מים וכדורגל. מגיל צעיר התעניין מאוד בשחמט, והקדיש לו הרבה זמן ומחשבה. הוא היטיב לשחק ובעודו ילד, תלמיד בכיתה ב' שיחק נגד מנהל בית-ספרו. שלמה היה חבר בתנועת הצופים וב"נוער לנוער" והיה פעיל במועדון השחמט "הרצליה" בחיפה. הוא אהב להתמודד עם אתגרים וליטול על עצמו משימות ותפקידים התובעים מאמץ ונחישות-דעת. שלמה היה עלם תמיר, זהוב שער ויפה-תואר שהתבלט משכמו ומעלה בתכונותיו ובכושר מנהיגותו. הוא היה בן מסור מאוד להוריו, דאג להם וסייע להם ולבני המשפחה ככל שיכול. שלמה גויס לצה"ל במחצית יולי 1969 והוצב לחיל השריון. בתקופת השירות הסדיר השתלם בקורסים רבים במקצועות השריון, הסיירות והחרמ"ש. לבסוף השלים גם קורס צניחה וקורס קצינים. בקורס הקצינים הצטיין בכושר המנהיגות שלו, בגישתו החברית לעמיתיו ובתכונותיו כאדם וכמפקד. הוענקה לו דרגת סגן והוא מונה מפקד מחלקת מרגמות ושירת בחזית סיני ברצועת עזה ובבקעת הירדן. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר עבד שלמה בסוכנות היהודית, באגף המטענים בנמל חיפה. הוא נקלט יפה במקום עבודתו ויועד לו שם תפקיד מרכזי. הוא ביקש להשלים את השכלתו ונרשם ללימודי הנדסה-כימית בטכניון בחיפה, אך לא זכה להתחיל בלימודיו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף שלמה בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע ונהרג בהפגזה של המצרים, שעה שניצב חשוף בזחל"ם שלו וטיווח את אש המרגמות. הוא נפל ליד גבעת "חמוטל" בגזרה המרכזית של תעלת סואץ והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, שיבח מפקדו את מעלותיו של שלמה ואמר כי הוביל את חייליו לקרב "כאשר חיוך נסוך על פניו וכי שימש להם אב רוחני".