אילן (פיגנבאום), אביהו
אביהו, בן נסיה ואריה (פגי), נולד ביום ב' בתמוז תש"א (27.6.1941) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי ,ביאליק" בתל-אביב ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון בכפר-סבא וסיים את לימודיו במוסד החינוכי בעין-שמר. אביהו היה תלמיד מצטיין וידע להתבטא בכישרון רב כבר מימי ילדותו. דברים משלו, שירים והגיגים, נתפרסמו בעיתונות הילדים וביניהם סיפורו "נפטלין" שעורר התפעלות, בהעידו על נפשו העשירה והרגישה של הילד בן ה-11. הוא היה חבר פעיל בתנועת השומר-הצעיר וברבות הימים הדריך בקן צפון, בגרעין "שלח", שנועד להשלים את קיבוץ מגן. הוא הרבה לכתוב בעלוני התנועה, בעלון הקיבוץ "הדי מגן" והיה מעורכי "על החומה", עיתון תנועת השומר הצעיר. לשונו הייתה עשירה, רווית הומור, ובעלת מטען תרבותי-יהודי רחב. בן שמונה-עשרה הצטרף לקיבוץ מגן, והיה לאחד מעמודי-התווך של המשק ונציגו בוועידות ובכנסים שונים. בקיבוץ היה רפתן, והיה פעיל מאוד בתחומים המשקיים, התרבותיים והחברתיים. הוא היה מראשי "שי"ח" ופעל בשורותיו נגד מדיניות ממשלת-ישראל בשטחים ולמען פיתרון של שלום באזור. אמר עליו חברו: "דעותיו היו נחרצות ושיקול דעתו נוקב. שלם עם עצמו, עם השקפת עולמו שעיצב לעצמו, ונשאר נאמן לה גם כאשר דעת הציבור סביבו הייתה נגדו. הוא היה חסר-פניות, דרש רבות מן האנשים אשר בא עמם במגע, אך תבע קודם כל מעצמו, אם כאשר היה מרכז ענף ואם כאשר פעל בעבודתו החינוכית. הוא הצטיין ברגישות רבה לעוול, וראה בשוויוניות עיקר ראשון במשק". אביהו גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1959 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם מרצונו בקורס צניחה וכן סיים קורס מק"בני חי"מ. בשנת 1967 נמנה עם כוחות הצנחנים שלחמו בגדה המערבית וברמת הגולן, ועל כך הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". בהמשך שירותו במסגרת המילואים, הועבר לחיל-השריון. במלחמת יום הכיפורים השתתף אביהו בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית תעלת סואץ. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) בציר "ספונטני", מול גשר פירדאן, נפגע אביהו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ מגן. השאיר אחריו אישה ושלוש בנות, אב ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. מפקדו העיד עליו, שהיה חייל מסור, שמילא את תפקידו כלוחם במסירות וביעילות, וכי היה חבר טוב איש נעים-שיחה ובעל מחשבה ערה; אדם בעל אידיאלים, שלא נמנע מלהציג את השאלות הנוקבות ביותר. אשתו, הוריו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה חלק מעזבונו – הגיגי ילדות, דברי שיר, רשימות, מאמרים ומכתבים לחבריו ולמשפחתו; אשתו פסלה פסל לזכרו, המוצב ליד קברו.
