איליש, יוסף (יוסלה)
יוסף (יוסלה), בן רוזה ונוח, נולד ביום כ"ח בחשוון ת"ש (10.11.1939) בפולין. משפחתו נתפרדה בימיה הראשונים של מלחמת-העולם השנייה, והוא עם אמו ואחותו נדדו על-פני אירופה הכבושה בידי הנאצים. בדרך במקרה פגשו באבי המשפחה וביקשו להשתקע באחת הערים ברוסיה, אך גם משם הוכרחו לנדוד מעיר לעיר ומקולחוז לקולחוז, עד ששני ההורים נפטרו. לאחר תום המלחמה, הועברו יוסלה ואחותו לבית היתומים היהודי במינכן והג'וינט טיפל בהם. משם העבירום שליחי "הדרור" ארצה באנייה "קדמה", והם הגיעו לחופי הארץ במאי 1948 ונשלחו לקיבוץ עין-חרוד. ההיקלטות הייתה קשה על יוסלה, שבא שמה נער צנום, ביישן ומכונס בעצמו. אך עד מהרה למד את השפה והצליח להשתלב בחברת הילדים. יוסף למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בעין-חרוד מאוחד. הוא היה תלמיד מצטיין ביותר, חרוץ ושקדן, התרחק מכל מעשה קונדס ותעלולים, וכל תפקיד שהוטל עליו מילא לשביעות רצון הכל, במלוא המסירות והאחריות. הוא היה חובב ספורט והצטיין במשחקי טניס-שולחן ובתחרויות שחייה. כן הרבה לשחק בכדורסל. הוא היה מרכז נבחרת עין-חרוד מאוחד בטניס-שולחן. כן עסק בצילום ובפיתוח תמונות. היו בו משמעת פנימית ויושר לב, ומידה רבה של מצפוניות וטוהר-מידות. בגדיו היו תואמים תמיד ונקיים ותסרוקתו סדורה. בעיניו ובזוויות פיו ריצד תמיד חיוך שובבני. חיבה גדולה רחש לבעלי-חיים והוא מצא דרך לביטוי חיבה זו בעבודה הרבה שהשקיע בדיר העזים. יוסף גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1957. הוא ביקש להתנדב לשרת בשייטת ואף הצליח במבחני הקבלה, אך בשל הצורך להאריך את השירות הצבאי בשנה נוספת, לא אישרה לו מזכירות המשק את הדבר והוא התנדב לחטיבת "גולני" בחיל הרגלים. הוא היה חייל מצוין וחבר למופת. לאחר שסיים את שירותו הסדיר נשלח למדרשה החקלאית בכפר רופין, כדי להשתלם בענף השלחין. לאחר שחזר למשק, נכנס למעגל העבודה ונחשב עובד מסור ואחראי, חרוץ, מתמיד ונבון, וברבות הימים נתמנה למרכז הענף. לאחר מלחמת ששת הימים נשא לאישה את חברתו צילה. לבנו ולבתו, שנולדו במרוצת השנים הנחיל את האהבה לבעלי-החיים, את החיבה לצמח ואת הקשר ההדוק לטבע. הוא הרבה לטייל עמם כדי לחבב עליהם את נוף הארץ. הוא היה להם אב מסור, שופע חיים, מסירות ודאגה. כחייל מילואים נטל חלק במלחמת ששת הימים ועל כך הוענק לו אות המלחמה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסף בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973) על אום-בוטנה, פגעה אש טנקים בעמדתו בתוך בונקר והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ עין-חרוד מאוחד. השאיר אחריו אישה, בן, בת ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף מילא את תפקידו בנאמנות ובמסירות, היה אהוב ומקובל על כל פקודיו ומפקדיו". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה תולדות חייו ודברי חברים על דמותו.
