איליאסקו, בועז

בן פלוריקה ודן. נולד ביום י"א בסיוון תשמ"ב (2.6.1982) בעיר גלאץ שברומניה, אח לאלכסנדר. כשהיה בן שש עלתה המשפחה לישראל, ובועז החל את לימודיו בבאר שבע. בתום כיתה א' עברה המשפחה לגור בקרית ביאליק, ובועז עבר ללמוד בבית-הספר היסודי 'הבונים'. כעבור שלוש שנים עברו ליקנעם, שם למד בועז בבית-הספר היסודי 'תדהר' ובבית-הספר התיכון הריאלי בחיפה. בשנת הלימודים האחרונה, בכיתה י"ב, עבר בועז ללמוד בבית- הספר 'אנקורי' בחיפה. מוריו מספרים: "בשנה היחידה שהכרנו את בועז מצאנו עלם שקט, עדין, מנומס ותרבותי. תלמיד שקדן ואחראי, תמיד מרוצה, בעל הישגים יפים מאוד, עובדות שהביאו את הצוות לראות בו, הודות לאישיותו והישגיו בלימודים, את הראוי לתעודת המצטיין שהוענקה לו בסוף השנה… אהבנו את היותו תלמיד בבית-ספרנו, היינו גאים בו ובתרומתו לאווירה בכיתה בפרט, ובבית-הספר בכלל." בועז גילה עניין במחשבים והקדיש לכך זמן רב. הוא אהב לעסוק בספורט, בילה שעות ארוכות בחדר כושר, שיחק כדורגל, כדורסל וטניס. היו לו כמה חברים קרובים, שאיתם אהב לבלות ולטייל. חבריו כותבים: "אנשים שלא הכירו אותך לעולם לא יבינו איזה אדם נפלא ומיוחד היית. אדם שהיה לו תמיד חיוך על הפנים, תמיד ידע לעזור ולהקשיב גם ברגעים הקלים וגם בקשים. תחביבים רבים היו לך: מכוניות ספורט, מערכות סטריאו חדשות ומוסיקה שחורה… לא חולף יום שלא ניזכר במשהו מן המיוחד שהיה בך. תמיד היית בשבילנו כמו אח." בחודש דצמבר 2000 התגייס בועז לצה"ל. את שירותו החל במשטרה הצבאית, אך עקב בעיות רפואיות עבר בין כמה יחידות עד שהוצב כנהג בבסיס חיל-החינוך בתל השומר, שם שירת ביחידה כשלושה וחצי חודשים. בתקופה זו השתלב היטב, הספיק לרכוש חברים והיה לחייל רציני, אחראי ושקט. ביום י' באב תשס"א (30.7.2001) נפל בועז בעת מילוי תפקידו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים ואח. את עיקר שירותו עשה בועז כנהגה של סא"ל אורנה, שספדה לו: "בועז, אני כבר עכשיו מתגעגעת לשקט שבך, לרצינות, לרוח ההתנדבות, לאחריות ולמסירות שאיפיינו אותך כל כך. ולא רק כלפי אלא גם לכל הקצינים והחיילים בענף, ובמיוחד כלפי ילדי שעוד לא אזרתי האומץ לבשר להם את הבשורה המרה, שגם אני ממאנת להכיר בה כעובדה. צר לי על כך שחלומות שחלמת לא יתגשמו. צר לי שאולי לא הייתי לך מספיק למשענת, וצר לי על ילד-חייל יפה תואר ומבט, שתוך כדי השירות המשותף הלך וצמח לעלם חמודות – פשוט סתם כך הלך… בועז ילד-חייל שלי, נוח לך בשקט בין רגבי האדמה שאליה לצערי לא כל כך התחברת, ואני מקווה שמלאכי השמיים ישמרו עליך מכל משמר – כי ראוי אתה לכך."