אילון, מרק (ג’יי)

בן לוסיל וגלן. נולד ביום י"ט באלול תשכ"ז (24.9.1967) בעיר קיפטאון בדרום אפריקה. בן בכור להוריו. באוגוסט 1968 בטרם מלאו לו אחת-עשרה שנים, עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה קבעה את מגוריה במושב תלמי יוסף ומרק החל את לימודיו בארץ בבית-הספר היסודי 'אבשלום' בחבל ימית. לאחר-מכן המשיך ללמוד בבית-הספר 'אשל הנשיא' במשמר הנגב וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי 'כפר סילבר', לאחר שעבר עם משפחתו למושב נתיב העשרה עם פינוי סיני. מרק היה ילד חייכן ונעים סבר, שלמד בחריצות את השפה והשתלב במהירות בחברה הישראלית. מגיל צעיר פיתח זיקה לאורח חיים חקלאי ולתחושת החופש הכרוכה בו. בעת שבילה בחווה אצל דודיו בדרום אפריקה, הוא נקשר למרחבי השדות, לפעילות באוויר הפתוח תחת כיפת השמים, לבעלי-החיים במשק ואף לעבודה החקלאית הכרוכה במאמץ פיסי, שהפיק ממנה הנאה רבה. כל אלה ליוו אותו גם בהמשך דרכו. אופיו האחראי ונכונותו להיחלץ לעזרת הזולת ונטייתו הטבעית לתת חסות ולגונן על צעירים וחלשים ממנו היו מרכיבים בולטים באישיותו הנעימה. לאחר עלייתה של המשפחה לארץ עזר להוריו בעבודות המשק והיה בן רגיש ומתחשב. היה חבר בתנועת-הנוער של בני המושבים ותחביביו בתחום הספורט התמקדו בטניס ובשחייה, הענפים המועדפים לטעמו, והוא הגיע בהם להישגים ניכרים וזכה בתעודות ובמדליות. מרק גויס לשירות חובה בצה"ל בחודש אוגוסט 1986 והוצב לשרת בחיל התותחנים. לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים וקורס מפקדי צוותים, שאותו סיים בהצטיינות. במהלך שירותו שירת ברמת הגולן, עבר אימונים בנגב וכן שירת ביהודה ובשומרון בפעילות נגד האינתיפאדה. בהיותו בתפקיד בקלקיליה הותקף על-ידי שלושה ערבים ובהתמודדות עימם נפצע בראשו אולם הצליח להיחלץ ולהציל את חייו. לאחר החלמתו מהפציעה נבחר לצאת לארצות-הברית לשיחות מטעם חיל התותחנים. הנסיעה היתה כרוכה עבורו בלבטים ובנכונות להארכת שירות. מרק ניאות ליטול על עצמו את המשימה, שהיתה חלק מניסוי לשיפור התותח המתנייע. בעקבות זאת, באוגוסט 1989, לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, גויס לשירות הקבע בדרגת סמל. סמ"ר מרק אילון נפל בעת מילוי תפקידו ביום ח' בחשוון תש"ן (6.11.1989), בעת ביצוע משימת שליחות מטעם חיל התותחנים בבסיס ניסויים מדברי ביומה שבמדינת אריזונה בארצות-הברית והיה החלל הראשון שהובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית-העלמין במושב נתיב העשרה. הניח הורים ושני אחים. בחוברת הזיכרון שהוציאה המשפחה, במכתבי הקרובים והחברים הרבים ובדברי מפקדיו המלאים שבחיו, הוא מתואר כאדם בעל קשרים חמים במיוחד עם בני משפחתו. הבנה וסובלנות מאפיינים גם את יחסו לחבריו, שזכו ממנו לתמיכה ועדוד. כמפקד, היה דמות אהובה ונוכחותו גרמה לכולם לחוש שיש על מי לסמוך. הוא נחשב למפקד צוות מעולה, הממעט בדיבורים אך מרבה במעשים ומצליח לפתור בעיות, שאיש מלבדו לא יכול להן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד על רמתו המקצועית והפיקודית הראויות לציון. מכתבי תנחומים התקבלו גם ממפקד הבסיס בארצות-הברית ומשגריר ארצות-הברית בישראל. כתבות על נפילתו הופיעו בעיתונות התקופה בארץ ובארצות-הברית. צבא ארצות-הברית הקים אנדרטה בבסיס שבו נפל, לזכרו ולזכר חברו נחום גולן שנהרג עימו.