אילוז, נסים

נסים, בן שרה ודוד, נולד ביום י' באב תשי"ג (22.7.1953) בגולמימה שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו באוגוסט 1956. הוא למד בבית-הספר היסודי "נתיב-יצחק" בנתיבות, ובישיבת "בית-יהודה" בכפר-מימון. אחר-כך סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "הימלפרב" (ליפשיץ) בירושלים, במגמה ההומנית. לימודיו בבית-ספר זה מומנו מן הקרן לתלמידים מצטיינים. מנהל בית-ספרו העיד עליו, שהיה נער מחונן, חרוץ ושקדן, שקט ועניו. נסים היה חבר בתנועת "בני-עקיבא" ונשאר קשור לקן גם לאחר גיוסו, והיה מבקר בו לעתים קרובות. הוא היה חניך הגדנ"ע והשתתף בצעדות עם חבריו וכן היה חובב צילום. היה לו אוסף תצלומי-נוף, שצולמו כולם מזוויות-צילום מיוחדות במינן. הוא היה עלם שרירי ומוצק, בעל מראה נאה ומטבעו היה חייכן ולא הרבה להתלונן. הוא לא ידע לכעוס, שכן הצטיין בשקט-נפשי, ברוך ובצניעות. הוא נרשם והתקבל ללמודי כלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נסים גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והתנדב לחיל הצנחנים, אך בגלל שבר בידו הוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס לכוונים של תותחים מתנייעים. בקורס זה הוענק לו ציון גבוה (90) והוא נתמנה לכוון של תותחי-שדה. את שירותו עשה לסירוגין על גדות תעלת סואץ בסיני ובמוצבים שברמת הגולן. שבועות אחדים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הועבר נסים לאחד הבסיסים במרכז הארץ כדי לעסוק שם בהדרכת חיילים טירונים. הוא היה חייל טוב וממושמע ואהוד על חבריו ועל מפקדיו. תמיד דאג למשפחתו והשתדל שלא להדאיג את הוריו. בחופשותיו מצא תמיד זמן לעזור לאביו בחנותו ולהקל עליו בעבודתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף נסים בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. באחד הקרבות ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), באזור ראש הגשר בגדה המערבית של תעלת סואץ, נפגע נסים בחילופי אש ארטילרית ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "נסים היה חייל אמיץ, חרוץ וממושמע; אדם מסור ונאמן עד לרגע האחרון". הוריו תרמו ספר-תורה להנצחת זכרו של בנם נסים.