fbpx
אילבינג, נחמן (ינו)

אילבינג, נחמן (ינו)


בן אותיליה (לאה) ויחזקאל (קרל), נולד ביום כ"ג בשבט תרפ"א (1.2.1921) בגראץ, אוסטריה, לאב יליד רוסיה ולאם ילידת איטליה. הוא למד בבית-הספר העממי של הקהילה היהודית ובגימנסיה הריאלית, חיבב מאוד את מדעי-הטבע וחדרו היה מלא מוצגים מעולם הדומם, הצומח והחי ומכשירי הסתכלות וניסויים וחקירות, ודמה יותר לחדר עבודתו של חוקר-טבע מאשר לחדרו של נער תלמיד גימנסיה. (כינויו היה "ד"ר יודע-הכל" ואמו קראה לו "מתנת אלהים"). באביב 1935 עלה ארצה עם אמו ואחותו בעקבות אביו המהנדס-האדריכל, שעלה בשנה הקודמת, והתיישבו בחיפה. שם המשיך את לימודיו ומחוסר מקום בדירה המצומצמת לחדש את המעבדה-המוזיאון שלו התמסר בעיקר להשתלמות בביולוגיה. ספג בצימאון את ידיעות התרבות העברית הלאומית ואת אוצר המחשבה והמוסר של היהדות הצרופה בחוגו של הרב ד"ר אלק. בגלל קשיים חומריים הוכרח להפסיק את לימודיו בבית-הספר, הצטרף למשטרה ושכרו הזעום היה קודש לעזרת המשפחה. בזמן השירות השתלם בהתכתבות, באדריכלות. בו בזמן הצטרף גם ל"הגנה", בה גברה זיקתו הנפשית אל שאיפות עם ישראל במולדתו. בעיסוק כפול זה מצא פנאי להמשיך גם את השתלמותו בפילוסופיה ואחר-כך גם בפסיכולוגיה, והספרים שרכש לו בארבע שפות, ממיטב אוצר המחשבה האנושית ושהירבה להגות בהם, נצטברו כדי ספרייה בת 600 כרך. הוא התעניין בכל ולמד וחקר את מחשבותיהם ודעותיהם של גדולי הספרות והמחשבה, והושפע ביותר מדוסטוייבסקי ואחר-כך משפינוזה, ואותו ואת פרויד ואיינשטיין חשב למוריו ורבותיו. בעזבונו נשאר חיבור גדול בגרמנית בשם "ברוך שפינוזה לאור המאה העשרים", בו הביע את שאיפתו לגאולת המין האנושי – בעזרת תורת ההוגה הגדול – מהאפלה הרוחנית ומהמידות הרעות. נחמן הצטיין בסובלנות ואדיבות כלפי הזולת, עד כדי יכולת למצות מתוך מגע אישי את הטוב שבנפש איש שיחו. גם בסידרת "מכתבים אל א." שכתב, נשארו ניצוצות של מחשבה אנושית ויהודית-לאומית וחלקי תמונות של השקפת-עולם עילאית אשר ליחידי סגולה. תוך כדי התעמקותו בפילוסופיה עמד בשתי רגליו על קרקע המציאות. אהב את החיים וידע ליהנות מהדברים הפעוטים והחשובים כאחד ולמצות כל רגע שבהם מתוך הכרה ובטוב-טעם, מהמחשבה והספרות והאמנות ומהחיים כפי שהם. בשנת 1943 התפטר מהמשטרה ונסע ירושלימה ללמוד פסיכולוגיה מפי הפרופ' אטינגון. תוך כדי כך עבד כפקיד בשירות הממשלה, והיה אורח רצוי בבתיהם של אנשי הרוח והמדע. בשנת 1946 נשא לאישה את חוה דנון, שהבינה לרוחו ולשאיפותיו והיתה לו לעזר בכל. אחר-כך חזר לעזור לאביו באדריכלות. הוא עבר עם רעייתו לחיפה ובינתיים הוסיף לשקוד ולהגות בחכמה ובספרות ובאמנות. עת פרצה המלחמה בחורף תש"ח נפצע שני פצעים קלים בעומדו עם אביו ליד בניין שהקימו בוואדי ניסנס. כחבר ה"הגנה" נמשך יותר ויותר לשירות צבאי פעיל, אף כי לפי השקפותיו רחוק היה בנפשו מכל אלימות. נחמן שירת בחטיבת "כרמלי", עבר קורס מ"כים ונטל חלק בקרבות לשחרור חיפה ואחר-כך היה זמן-מה מפקד אזור. מיד אחרי שחרור העיר, לפני שהספיק לנוח, טיפל ביוזמתו בהעברת הפצועים הערביים לבתי-חולים ובהגשת עזרה לנשים ולילדים. הוא נשלח עם גדודו למשמר הירדן. השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן ושם נפל בקרב ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.  

דילוג לתוכן