איכר, מיכל

בת טליה ומיכאל. נולדה ביום ב' באב תשל"ה (10.7.1975) במושב שדה משה. מיכל נולדה כבת זקונים להוריה, עשר שנים אחרי אחיה. ילדת מתנה, ש"סגרה מעגלים" עבור הוריה ניצולי השואה, והעניקה להם טעם לחיים. מיכל התחילה ללמוד בבית-הספר היסודי "שפרינצק", וסיימה במגמה למזרחנות בבית-הספר התיכון "שלאון", שבקרית גת. מכריה הרבים מספרים שהיתה חברה טובה ובעלת יושר נצחי, והעזרה לזולת היתה מטרת חייה. חיוכה התמידי לא מש משפתיה וכל סובביה אהבו אותה, קטנים כגדולים. בראשית ינואר 1994 התגייסה מיכל לצה"ל ושובצה לשרת בתפקיד מאבחנת. מפקדיה מציינים שהיתה חיילת חברותית ומקצועית, עשתה מעל ומעבר למוטל עליה, והיתה אהודה על כל הסובבים אותה. ביום י"א באדר א' תשנ"ה (11.2.1995), בשעה שהיתה בדרכה לחופשה בביתה שבמושב, נהרגה מיכל מפגיעת רכב שנסע מולה. יחד אתה נהרג גם ידידה, שון מנסטון, מתנדב מבריטניה. מיכל נפלה בעת מילוי תפקידה, בטרם מלאו לה עשרים שנה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית גת. השאירה אחריה הורים ושלושה אחים – עפר, גילי ורונן. לאחר מותה הועלתה מיכל לדרגת סמל. ספר שירים, מפרי עטה של מיכל, יצא לאור כשנתיים לאחר מותה. בספר כלולים מאה ושישים שירים מתוך כשלוש מאות, שכתבה מגיל ארבע עשרה ועד עשרה ימים לפני מותה. מן השירים עולה ומצטיירת דמותה המיוחדת של מיכל, שכל כך אהבה את החיים וידעה שיש לנצל כל רגע ולמצותם עד תום.