בן לאהובה ושמחה שלמה. נולד בבאר שבע ביום א' באב תשל"ז (16.7.1977), אח לחיים-כפיר ומירי (מרים). את לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'מעוז אברהם' בבאר שבע, ולמד והתחנך בו עד כיתה ח', כאשר וסיים את לימודיו בהצלחה. שי היה שומר מצוות. את הנחת התפילין בבר-המצווה חגג בעלייה לתורה בכולל של הצדיק בבא-סאלי זצוק"ל, בשבת בבוקר עלה לתורה בבית-הכנסת 'הפירמידה' ולמחרת נחגגה מסיבת בר- המצווה בפאר והדר. שי החליט לרכוש את המשך השכלתו בבית-הספר הטכני של חיל- האוויר בבאר שבע, והקריירה הצבאית היתה בראש מעייניו. שי השתלב במהירות בבית- הספר, רכש לעצמו פופולריות רבה והתבלט כמנהיג טבעי. שי ניחן ביכולת לחדור אל לב שומעיו, מבלי לפגוע בהם או להעליבם. חוש ההומור, חדוות החיים ואהבת הבריות שלו תרמו להיותו 'מסמר הכיתה'. עד-מהרה הפך שי ליו"ר מועצת התלמידים, ואף הוציא את עיתון בית-הספר. יכולתו הלימודית הגבוהה, עוד מימי בית-הספר היסודי, בקיאותו בחומר הנלמד, התמדתו, וכן היותו בעל כושר חשיבה, דמיון ויצירתיות מפותחים, סייעו לכך שכבר בשנתו הראשונה בבית-הספר הטכני זכה בשתי תעודות הצטיינות. הצלחתו בלימודים הקנתה לו אפשרות בחירה להמשך לימודיו בכיתה י"ב, וכן השתלמות בבית-הספר הטכני בחיפה, שבסיומה קיבל תעודת הנדסאי. שי הרבה לקרוא ספרים, מכל הסוגים. את ספרי המדע הבדיוני אהב במיוחד, אך גם ספרי מדע ורומנים משכו את לבו. אל כתבי ש"י עגנון וביאליק היתה לו זיקה מיוחדת. שי אהב מאוד מטוסים. קירות חדרו היו מכוסים פוסטרים גדולים של מטוסים, הוא נהג להרכיב דגמי מטוסים, והיה מנוי על ביטאון חיל-האוויר. נוסף לכך נהג לצפות במפגנים אווירים, שלא החמיצם מעולם, בזכות אביו המשרת בבסיס חצרים. הוא החזיק ברשותו כל ספר על מטוסים שיצא בארץ ובעולם. המזל"טים היו אהבת חייו. שי שאף להתנדב לקורס טיס. תחומי התעניינותו היו מגוונים. לצד קריאת ספרים והאזנה למוזיקה, היה איש מחשבים מעולה וחובב כדורגל וכדורסל נלהב. מתוך אהבתו לארץ ולספורט נהג לעקוב בדריכות אחר כל משחקי הכדורסל והכדורגל של נבחרות ישראל ברחבי העולם. היה קופץ משמחה בעת ניצחון נבחרות ישראל ולעתים, בעת הפסדים, אף בכה. בגיל 16 קיבל שי רשיון נהיגה באופנוע והוא נהג לצאת עם אופנועו לתחרויות ומירוצים רבים. תאונת דרכים שהיה מעורב בה גרמה לפציעתו ולהורדת הפרופיל הצבאי שלו, וחלום הטיס נגנז באכזבה רבה. בחודש דצמבר 1996 התגייס שי לחיל-האוויר והוצב בבסיס פלמחים בגף מנועים (מזל"טים), נושא שהפגין בו בקיאות וידע רב ורכש חברים רבים בשל אישיותו התוססת ושמחת החיים השופעת שלו. הוא ידע לנצל כל שנייה מחייו לשירה, וריקודים. עוד מנעוריו נהג לבלות בטיולים, בפאבים ובמועדוני חברים, ואף בעת חופשותיו לא החמיץ מסיבות, שהתבלט בהן והיה עד-מהרה ל'מסמר הערב' ובילה עד השעות הקטנות של הלילה. בערבי שבת היה שי ממהר אל בית הכנסת לפני כניסת השבת, להגות לבדו בתורה, עד הצטרפותו של אביו אליו. בבסיס פלמחים הקים וטיפח את בית-הכנסת ודאג שיהיה פעיל. לצורך כך, שכנע שי את חבריו לפנות לעצמם זמן ולהתפלל בבית הכנסת שלוש פעמים ביום. במהלך השנה הוכנס לבית-הכנסת שבבסיס ספר תורה. אהבה גדולה ומיוחדת היתה לשי אל חברתו מזה שנתיים, תמי, אותה טיפח, ועימה רקם חלומות ותוכניות רבות, ביניהן נישואין, שנועדו להתקיים בחודש יולי 1998, ושהתכונן להפתיע בהם את משפחתו וחבריו. כבן לאב ניצול שואה, דאג שי מאוד לשמור על עצמו. חבריו היו צוחקים כאשר היה חוצה כביש, אולם שי הקפיד על דאגתו לעצמו ואף נהג לומר לאביו "נו, באמת אבא, אני יודע כמה אני יקר לך, ותאמין לי אבא, אני שומר על עצמי, אל תדאג." אביו נהג להשכים קום ולהסיע את שי בימי שישי מהבסיס לבאר שבע, לשמחתם הרבה של שי והטרמפיסטים הנלווים אליהם. ביום כ"א באלול תשנ"ז (23.9.1997) נפל שי בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים בנופלו. שי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, אח, אחות וסבתא. משפחתו העלתה תרומות לזכרו בבתי-כנסת ובגמ"חים שונים. בית-הכנסת בבסיס פלמחים הוקדש לזכרו. מפקד היחידה, סא"ל דוד, כתב לזכרו: "בשמונת חודשי שירותו בגף מנועים, הפך שי לעמוד התווך במחלקת מנועי מטוסים זעירים ללא טייס, ליכד וריכז את חיילי הגף כולו, השאיר חותמו בכל אשר נגע ובעיקר הצטיין במוסר עבודה גבוה, שמעטים ומיוחדים ניחנים בו. לנו היה שי, כשמו, סמל הטוב, האחדות, המוסר, אהוד על מפקדיו וחבריו…" הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק כתב: "…שי תואר על ידי מפקדיו כחייל משכמו ומעלה, חדור מוטיבציה לשירות הצבאי, שהפגין רמה אישית ומקצועית גבוהה…" "לו יכולתי לכתוב את יופי עינייך/ ובבתי שיר למנות את סגולותייך,/ כיזב המשורר, הדור הבא יאמר,/ סגולותיך מלאך כאלה אין על פני האדמה." (וויליאם שיקספיר).
