איטח, ז’וז’ו

בן יעקב ופני. נולד ביום ט"ז בכסלו תשי"ד (23.11.1953) בקזבלנקה שבמרוקו, והחל ללמוד בבית ספר יסודי שם. לאחר שעלה עם המשפחה ארצה בשנת 1964 המשיך ללמוד בבית ספר "מסילות" בנתניה. אחרי כן למד שנה נגרות ב"אורט" נתניה ושנתיים מסגרות מיכנית במוסד "נעורים". ז'ז'ו היה יפה תואר ויפה נפש. הוא היה תלמיד טוב, מעורה בחיי החברה ומקובל על המורים ועל התלמידים. מורהו בבית הספר "מסילות" זוכר אותו כתלמיד מבריק, טהור לב, שקט, ממושמע, מצניע לכת, נעים הליכות ונוח למוריו, לחבריו ולהוריו, ואילו מחנכו במוסד "נעורים" מתארו כנער נבון וסימפטי, בעל תכונות חיוביות רבות. לדבריו הראה יוסף (ז'וז'ו) התעניינות רבה בלימודים ורצון גדול להתקדם. הוא השתתף בכל הפעולות של כיתתו והיה מוכן להתנדב ולעזור. הוא עסק באיסוף בולים ומחזיקי מפתחות כתחביב והשאיר אחריו אוסף גדול של תמונות שחקני כדורגל. ז'וז'ו התגייס לצה"ל בתחילת מאי 1971 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות הוצב ליחידת תותחים מתנייעים וסיים בהצלחה קורסים מקצועיים שונים. הוא פעל בתקריות אש רבות בגבול הצפון וסיפר כי לאחר אחת מהן זכה ללחיצת יד של הרמטכ"ל דאז, ר"א דוד אלעזר. ביום י"א בשבט תשל"ג (14.1.1973) נפל רב"ט ז'וז'ו בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "ז'וז'ו היה חייל לדוגמא ותמיד נטל חלק פעיל בחיי הסוללה. תמיד היה עליז והחיוך לא מש משפתיו – – – חבר טוב המוכן לעזור בכל רגע, עת שנקרא".