איז’ק (יצחק), אדוארד

בן רבקה וישראל, נולד ביום י' באלול תרפ"ט (15.9.1929) בעיר קלוז' (קלויזנבורג) שבטרנסילבניה, רומניה. הוא הספיק לסיים בית-ספר עממי ושלוש כיתות גימנסיה עד שההונגרים, אשר ב-1940 חזרו לשלוט על העיר והחבל, הסגירו את היהודים לידי הגרמנים. אדוארד הוסע עם שאר היהודים ברכבת-המוות לאושוויץ. הוא טולטל במחנות-עבודה, התענה בהם והחזיק מעמד עד מפלת הגרמנים. אחרי השחרור למד טכנאות-שיניים, עבר את המחנות ונתיבות העקורים והעפיל ארצה בשנת 1946 בספינה "כנסת ישראל". הספינה נתפסה בידי הבריטים ומעפיליה שולחו לקפריסין. בשנת 1947 הורשה אדוארד לעלות לארץ והתחיל לעבוד בראשון-לציון. אדוארד התגייס להגנת המולדת ושירת בחטיבת "גבעתי". בליל 17-18 ביולי 1948, במסגרת מבצע "מוות לפולש" לפריצת הדרך לנגב, תקפו כוחות "גבעתי" את בית עפה. ההתקפה נכשלה והכוח נאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ביום ט"ז בשבט תשי"א (23.1.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.