איזק, אשר (“אייזיק”)

בן יוסף ודבורה. נולד ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) בכפר סירקין, שם למד בבית הספר היסודי. היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" והיה פעיל בה מילדות. הוא גדל בכפר ואהב את משק הוריו. כל שעת פנאי היה מקדיש לעבודה במשק ועוזר לאביו החולה ככל אשר יכול. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים בכפר עבר לבית הספר התיכון החקלאי "עירון" שבחדרה, אך כעבור שנתיים נאלץ להפסיק את לימודיו עקב המצב הקשה של משק הוריו בכפר סירקין. אנשי הכפר אהבו אותו וכיבדוהו. בשעות הפנאי אהב לצאת לטיולים בשדות ולהתבונן בצמחים ובבעלי החיים. הוא התלהב מנוף הארץ והרבה לטייל בה. כשפרצה מלחמת ששת הימים רצה מאוד להתגייס לצה"ל, אך מסיבות שונות וגם משום שאחיו היה אז בשירות ביחידה קרבית, לא נתאפשר הדבר. אז החליט לעזור לתושבי הכפר, שמצבם היה קשה, ביחוד בגלל העדר ידיים עובדות. יחסיו עם אחיו הבכור היו מיוחדים במינם. אשר הצעיר, שראה באחיו הבכור מורה דרך בחיים, העריץ אותו וחיקה את רוב מעשיו. היחסים ביניהם היו יחסי אהבה ללא קנאה וצרות-עין. אשר גויס לצה"ל באוגוסט 1967. בשירות הצבאי עסק בהדרכה, אך גם אז לא שכח את החובה המוטלת עליו – העזרה במשק הוריו. בכל הזדמנות הגיע הביתה – לא למנוחה ובטלה אלא כדי לעבוד במשק. הוא התכונן לחזור לכפר בתום שירותו הצבאי ולהקים בו בית ומשפחה. הוא עמד לשאת לו אחת מבנות הכפר והם כבר התקבלו לחברים בו. ביום כ"ה באייר תשכ"ט (13.5.1969) נפטר והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו, כי האמין וקיוה כי אשר יצליח להתגבר על הפגיעה החמורה שאירעה לו ויחלים כליל. כן תיאר המפקד את האבל והיגון הכבד שירד על הבסיס כשנודע על האסון, כי התאכזר הגורל אל אשר, זמן קצר לפני נישואיו. כמו כן כתוב במכתב לאמור: "אשר היה אחד מטובי המדריכים בבסיס. שקט היה, חרוץ ומצניע לכת, אהוב על חבריו ומקובל על חייליו. אשר יקר היה לי כבן ולאות הערכה על פעליו הועלה לדרגת סמל בטרם הועלו בני מחזורו".