איזק, אברהם (אבי)

אברהם (אבי), בן מרים ויוסף, נולד ביום י"ט באדר תשי"ג (6.3.1953), בחיפה. את שמונה שנות חייו הראשונות עשה בשכונת בת-גלים ושם למד בבית הספר "עליה". כאשר עקרה המשפחה לנוה-שאנן המשיך אבי את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי "רמב"ם". את השכלתו התיכונית והמקצועית רכש בבית-הספר התיכון-מקצועי "בסמ"ת" שליד הטכניון בחיפה, במגמת חשמל. בסיום התיכון המשיך וסיים גם מסלול טכנאות חשמל. אבי היה נער רציני, שתכונותיו הבולטות היו אחריות, יושר, דייקנות ומסירות. עוד בהיותו בבית-הספר היסודי הצטיין אבי בתבונת-כפיים ובביה"ס התיכון בסמ"ת הגיע להישגים מרשימים במגמת הלימוד. בעבודת הגמר בנה אבי דגם של מעלית נוסעים בת ארבע קומות, עבודה שזיכתה אותו בציון 10. אבי היה ספורטאי נלהב ובמיוחד הצטיין בקליעה למטרה. במשך ארבע שנים ברציפות היה פעיל במסגרת מועדון הקליעה בחיפה והגיע להישגים נכבדים. בשנת תשכ"ח זכה במקום הראשון במרחב גדנ"ע צפון, בתחרות ירי-צבאי. במשך כל השנים היה חבר קבוע בסגל הנבחרת של המועדון והשתתף בתחרויות השונות, כחבר בקבוצה הראשונה של המועדון, שהביאה למועדון שלל גביעים ופרסים. כמו-כן השתתף כחבר בנבחרת הגדנ"ע באליפות צה"ל ברובה צבאי, ואחרי-כן, כחבר באגודת "הפועל" התאמן בירי מאקדח ומרובה. אבי אהב את הטבע והרבה לשוטט בין נקיקי הכרמל וחורשותיו. במקומות בהם עמדו להתחיל בניה חדשה, דאג אבי להוציא את פקעות הרקפות והכלניות, להציל את הצבעונים ולשתול אותם מחדש במקומות מוגנים. בשעות הפנאי אהב אבי לפתור תשבצים וזכה לא אחת בספרים על פתרון נכון של התשבצים. אבי אהב מאוד לבנות מטוסים – מטוסי קרב מהמתקדמים ביותר באותה תקופה – מאלפי חלקי קרטון קטנים, שצריך היה לגזור ואח"כ לצרף ולהדביק. על תקרת חדרו היו תלויים כל אותם עשרות מטוסים שבנה. בין שלל עיסוקיו, מצא גם זמן להרחיב את אוסף הבולים שברשותו. אבי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972, ובגלל הידע המקצועי הוצב בחיל החימוש. לאחר הטירונות סיים קורס חשמלאי טנקים ועבד במקצוע זה עד צאתו לקורס קצינים. ביחידתו התחבב אבי על הכל בזכות רצינותו ונאמנותו לתפקידו. גם בשעות הפנאי השקיע את כל מרצו ומחשבתו בשיפור וייעול כל מה שהופקד בידיו. בזכות רעיונות מקוריים ואלתורים בשטחי עבודתו נהגו אנשי-מקצוע ותיקים ממנו לבוא ולשאול בעצתו. עד מהרה גילו מפקדיו כי אבי הוא בעל נתונים לקצונה. אולם הוא התלבט רבות, בחושבו כי בתחום מקצועו יוכל לתרום לצה"ל יותר מאשר כקצין. רק לאחר שכנוע הסכים ללכת לקורס קצינים. זמן קצר לפני שנסתיים הקורס, פרצה מלחמת יום הכיפורים ואבי הועבר לדרום. ביום האחרון לקרבות – כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), צורף לכוח צנחנים שנשלחו לעיר סואץ, שם השתתף בקרב הדמים ממנו לא חזר. חודשיים היה בגדר נעדר, עד שגופתו הוחזרה ע"י המצרים במסגרת הסכמים בין ישראל למצרים להחזרת גופות הנופלים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן-משנה. במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "אבי היה בחור שקט וצנוע, מסור מאוד לתפקידו ובעל מקצוע מעולה. תכונותיו האישיות חיבבוהו על מפקדיו ועל חבריו לעבודה. כאשר אמור היה לצאת לקורס קצינים היה לנו קשה לוותר עליו, אך עקב הכרת תכונותיו וכישוריו – החלטנו שכקצין יוכל לתרום לצה"ל יותר ואפשרנו לו לצאת לקורס…" ואבי הלך לקורס קצינים ואמנם נתן את הכל, תרתי-משמע; מנהל בית-ספרו, בהעלותו את דמותו של אבי במכתב להורים השכולים, מציין כי "אבי ז"ל שניחן באינטליגנציה שמעל לגילו הכרונולוגי, בלט בעליונותו הרוחנית מכל חברי כיתתו. התנהגותו השקטה והשקולה אפשרה למוריו להטיל עליו תפקידים אחראיים במסגרת הפעולות החינוכיות שנתקיימו בין כותלי בית-הספר, אותן מילא בקפדנות ובתבונה רבה". בבית-הספר היסודי בו למד, הונצח שמו של אבי בפינת ההנצחה לנופלים; בית "יד לבנים" בפתח תקוה (העיר המאמצת את בית הספר לקצינים), הנציח את אבי במסגרת פעולות ההנצחה לנופלים מקרב חיילי בית-הספר לקצינים.