בן חנה ואילן. נולד ביום י"ז בניסן תשמ"ב (10.4.1982) בכפר סבא. אביב נולד יומיים לאחר ליל הסדר, תחילת האביב, ומכאן שמו. בן בכור להוריו, שזכה בתשומת-לב רבה ובשעות של משחקים וטיולים, מהוריו ומשפחתו המורחבת. אח לעומר ולנועה. אביב גדל והתחנך בכפר סבא, והחל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'יצחק שדה', ובכיתה ג' עבר לבית-הספר 'גורדון'. אביב למד במחזור הראשון בחטיבת-הביניים בבית-הספר 'בר לב' וסיים לימודיו בבית-הספר התיכון 'כצנלסון', עם בגרות מורחבת בכימיה, פיזיקה ומתמטיקה. בסוף כיתה י"א עבר אביב מבחן פסיכומטרי בציון גבוה כהכנה ללימודים אקדמיים אחרי הצבא. אביב היה תלמיד בעל תפיסה מהירה, בעיקר במקצועות הריאליים, והצטיין בלימודים בלא שנצרך להשקעה מרובה. כבר בבית-הספר היסודי, כשנערכו המבדקים הארציים, נתגלה כמחונן ולמד יום בשבוע בכיתת יש"י (תוכנית המחוננים בשלוחת כפר סבא). בספר המחזור של התיכון הוא הוגדר כ'מוח' של השכבה, וחבריו כתבו עליו, "אביב – באתי, ראיתי, הלכתי." הוא אהב לעזור לזולת, וחברים רבים חבים לו את תעודת הבגרות שלהם. כילד אהב אביב להשתולל ולהוציא מרץ, לא פחד להסתכן והיה חזק גופנית. עובדה זו תורגמה בבית-הספר היסודי לכיוון משחק הכדורסל, ואביב היה לשחקן פעיל ומצטיין, ולאחר זמן-מה אף שיחק בקבוצת 'הפועל כפר סבא'. עם השנים הוא צמח והיה לצעיר חסון המתנשא לגובה, דבר שתרם לא מעט למשחק הכדורסל שלו. אביב, נער שקט, ציני וחריף מחשבה, לא אהב להרבות בדיבורים. המוטו שלו היה משפט מהסרט 'הטוב, הרע והמכוער': If you want to shoot shoot, don't talk. הוא אהב לקרוא ולשחק במחשב, והרבה לטייל בארץ ובחו"ל עם משפחתו וחברים. עם המשפחה הוא טייל הרבה באנגליה, שם גרים דודיו. בבר-המצווה שלו טיילו ל'יורודיסני' בצרפת, וערב גיוסו לצה"ל יצא לטיול ברומא עם אביו, חוויה מקסימה של אב ובנו. עם השנים, כשהאנרגיה הרבה של אביב תועלה לכיוון הכדורסל, הוא הפך להיות מחושב יותר, שקט וביישן. דורית, חברה לכיתה מספרת: "היה קל לדבר איתו כי הוא היה כזה בן אדם מקסים… אביב היה ביישן, אבל ביישן בצורה טובה. הוא דיבר ואמר כל מה שהוא רצה אבל במידה הנכונה. כלומר, הוא תמיד ידע להגיד את הדברים הנכונים. כשהייתי מבואסת הוא הצליח לגרום לי לחייך ולהסתכל על דברים בצורה חיובית." אחיו הצעיר של אביב, עומר, כותב על היחסים ביניהם: "תמיד היית לצידי כשהייתי צריך משהו. כשהיתה לי שאלה בקשר לכל דבר לא היססתי אפילו לרגע וישר הלכתי אליך לבקש עזרה, כיוון שתמיד היתה לך התשובה המתאימה. היית בשבילי כמו אח וחבר, וכמו שפונים לחבר בשעת צרה תמיד ידעתי למי לפנות – אליך, אביב." בחודש יולי 2000 התגייס אביב לצה"ל. לא היה לו ספק שישרת שירות קרבי, והוא הצטרף כלוחם לפלוגת ההנדסה בחטיבת 'גבעתי'. הוא פרח בצבא, ולמרות הקשיים בשירות ברצועת עזה נהנה מהפעילות ומהקשרים החברתיים והרגשת ה'ביחד' החזקה שהיתה ביחידה. מפקדו, סרן דולב, מספר: "אביב היה מטובי הלוחמים בפלוגה, דבר אשר בא לידי ביטוי במקצועיותו הרבה, באופיו הנוח ובמנהיגות שהקרין על סובביו. אהבנו את אביב והוא אהב אותנו, את צוות 'עידו', את משפחת 'דולב', את חטיבת 'גבעתי' ואת השירות הצבאי. לולא נקטעה דרכו היה אביב יוצא בימים הקרובים לקורס מפקדי כיתות והיה הופך, ודאי, לאחד מטובי מפקדינו." ואכן, למרות שטרם עבר קורס מפקדים סמכו מפקדיו של אביב על השקט ועל קור הרוח שלו, והוא מילא בפועל תפקיד של מפקד בתעסוקה. ביום א' בתמוז תשס"א (22.6.2001) נפל אביב בפעילות מבצעית ברצועת עזה. באותו יום יצא ממוצב ליד היישוב דוגית לסיור עם צוות לוחמים, כשהוא מפקד הסיור. הוא הבחין ברכב תקוע בחולות, שנחזה כישראלי, וניגש להציע עזרה. ברכב היה מחבל מתאבד, שפוצץ עצמו כשהסיור הגיע אליו. אביב נהרג במקום. איתו נהרג חברו לסיור, סמל אופיר קיט. במותם, מנעו הלוחמים מן המחבל לממש את כוונתו המקורית – להגיע לחוף שקמה ולהתפוצץ בין המתרחצים. בן תשע-עשרה היה אביב בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. אביב הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. "השורה הראשונה בהמנון 'גבעתי' מתמצתת את חייו," כתבה אמו של אביב, "'מול אורות הזריחה ושקיעות של אביב' – בחייו היה כאור זורח לסובבים אותו, ומותו הוא שקיעה של אביב." ביום השלושים למות אביב כתבה אמו: "לפני שלושים יום הצטרפת אל המלאכים, ילדי שלי, הפרח בגני. לנצח תישאר צעיר, יפה וחכם. החמצה אדירה של החיים. גבוה כמו ברוש, ראש זקוף למעלה, קשוח וגם עדין. החיוך הרחב ששוב לא ייראה. ילד – לגבר הוא כבר לא יהיה. ביום חמישי האחרון ציינו שנה לגיוסך לצבא, ואתה כלל לא זכית. מוקדם מדי, הרבה יותר מדי מוקדם עזבת אותנו. אביב – עדיין לא הספקת לחיות, וכבר נטמנת בין רגבי עפר ופרחים מכסים אותך. ומה לנו נשאר – זיכרונות, ומשפטים בני אלמוות כמו דבריו של בן החובש, שהיה איתך ברגעיך האחרונים ולנצח יזכור את עיניך מסתכלות אל השמים וצבען כתכול הרקיע. במרבד חיינו – אביבי החוט שנפרם. אביב, משם מלמעלה תשמור על עומר ונועה ואבא. אנחנו אוהבים אותך." צביקה ברגשטיין, מורה להיסטוריה מקיבוץ חצרים, שירת במילואים עם חבריו של אביב מיד לאחר נפילתו ושוחח איתם רבות. לאחר זמן-מה הוא הוציא ספר ובו אסופת סיפורים המתארים את התמודדות החיילים. הפרק האחרון בספר הוקדש לאביב ולאופיר שנהרגו באותו אירוע, והוא הוקרא כחלק מ'ערב אביב', שנערך לציון יום ההולדת של אביב לאחר נפילתו. משפחתו של אביב הפיקה סרט לזיכרו, המורכב מסרטי וידאו משפחתיים שצולמו כל השנים על ידי אילן, האב. קהילת בלסייז סקוויר בלונדון, בה חברים דודו ודודתו של אביב, תרמה אמבולנס לזיכרו, ויום ההולדת העשרים של אביב צוין בתרומת אמבולנס לזיכרו למגן-דוד-אדום בכפר סבא. כן תרמה הקהילה לפרוייקט 'יש"י' לתלמידים מחוננים בכפר סבא. מדי שנה מתקיים טורניר כדורסל המאורגן על-ידי 'הפועל כפר סבא' לזיכרו של אביב.
