בנם של נאוה ואורי. ארז נולד ביום ב' באלול תשכ"ט (16.8.1969) בקיבוץ עין כרמל הסמוך לעתלית, גדל והתחנך בחיפה. אח בכור לנועה ורון. בעל לטלי ואביהם של מיתר, שירן ולירי. ארז היה הנכד הבכור במשפחת אביו. אהב לבלות במושב הזורעים, בגליל התחתון, שם התגוררה משפחת אביו, וגם בקיבוץ עין כרמל ,בו נולד ובו התגוררה משפחת אימו. משחר ילדותו שאף לצבור חוויות ולהתנסות בכל מה שסביבו, ועשה זאת בביטחון עצמי רב, גם במצבים מסוכנים. ארז היה ילד שמח, סקרן, שובב וחסר פחד. הוא גילה חוש טכני מפותח ואהב לפרק ולהרכיב; לעתים בנה ויצר דברים חדשים מחלקים של דבר אחר. חיבתו המוטורית לכלי רכב ליוותה אותו כל חייו. בגיל הגן כבר ידע לזהות דגמי מכוניות, כשגדל מעט רכב על אופני שטח, ובנעוריו עבר לאופנועים קלים ובהמשך לכבדים. בבגרותו הוציא רישיון נהיגה לשלל כלי רכב גלגליים. ארז היה מחובר אל הארץ, וטייל בה רבות, במרחבים הפתוחים. כישוריו המוטוריים וחוש הניווט שלו, באו לידי ביטוי כשהיה רכוב על אופנועו או נהג ברכב השטח. לעולם העדיף את האוויר הפתוח של הטבע על פני הימצאות במקום סגור. בעת טיוליו פיתח גם את תחביב הצילום. ארז אהב בעלי חיים, גידל כלבים וטיפל בהם במסירות ובאחריות. ארז – אוהב אדם – תמיד היה מוקף חברים, ובבואם לבקרו הם מילאו את הבית בשמחת חיים. למענם היה מוכן לעשות הכול. ארז היה חבר יקר, איש מיוחד שידע לתת שלא על מנת לקבל. ארז סיים את שירות החובה בחיל השריון בשנת 1990. בשנת 1996 הצטרף ליחידת פיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי), היחידה המרכזית לאכיפה ולחקירות במשרד החקלאות, ועסק במניעת הברחות במרחב הכפרי. שם התחדדה אצלו הכרת השטח במרחבי הגליל. בשנת 1995 הוא נישא לטלי לבית סנדרוביץ, הם הקימו את ביתם ומשפחתם במושב אילניה בגליל התחתון. לזוג נולדו שלושה ילדים, בנם הבכור מיתר נולד בשנת 1997, שירן בשנת 1999 ולירי בשנת 2008. ארז היה מסור מאוד למשפחתו, בעל ואב אהוב ואוהב. בדצמבר 2003 התגייס למשטרת ישראל, למשמר הגבול צפון, והתמנה למפקד בסיס ההפעלה בגליל התחתון. "שנתיים נלחמנו כדי לגייס אותו לתפקיד מפקד המתמי"ד (יחידת מתנדבים במדים) הגליל תחתון," סיפר יוסי יצחקי משדה אילן, חבר ועדת ביטחון וראש מטה ועדת מל"ח (משק לשעת חירום) במועצה. "ידענו שהוא ניחן בתכונות של מפקד אמיתי, איש ביצוע, מנהיג. התעקשנו וצדקנו." במהלך השירות התקדם ארז לדרגת רב-סמל מתקדם. הוא פיקד על כמאתיים מתנדבים שנמנו על מערך המתמי"ד, ויצר בקרבם מחויבות עמוקה לתפקיד דרך מתן דוגמה אישית, הן בזכות אישיותו והן בשל דאגתו לביטחון המרחב בכל זמן נתון. יחידת ההפעלה בפיקודו זכתה לכמה פרסי הצטיינות, ביניהם תעודת הוקרה מן השר לביטחון הפנים בשנת 2005. ארז שימש מפקד בסיס מקצועי, מסור ואנושי. כל מי שעבד איתו שיבח את נועם הליכותיו, את השקט שלו, את המחויבות הגבוהה ואת איכות עבודתו. אנשיו ידעו שיש על מי לסמוך, ובכל עת תתקבל ההחלטה הנכונה. ארז נפצע במהלך פעילות מבצעית בשנת 2010, אך המשיך בתפקידו בנאמנות. בבוקר שבת חזר מפעילות ארוכה, נכנס למיטתו ולא התעורר עוד. ארז לקה בדום לב בשנתו. רס"ם (רב-סמל מתקדם) ארז איזנברג נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ו בניסן תשע"א (30.4.2011). בן ארבעים ואחד בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באילניה. הותיר אישה, בן ושתי בנות, הורים, אח ואחות. על מצבתו של ארז כתבו אוהביו: "פרחים כמוך ארז יותר כבר לא נדע …" והוסיפו: "נזכור ונאהב לעד." טלי רעייתו ספדה לו: "השנים עוברות, ועדיין, לכתוב על ארז בזמן עבר זה בלתי נתפס. ארז היה איש מיוחד, מוערך ואהוב על כולם, איש עם נתינה אין-סופית, איש חסון שלא ידע פחד, עם מבט רציני, חיוך שובה ולב ענק מזהב. ארז היה מפקד בסיס הפעלה של הגליל התחתון, אהב את תפקידו וביצעו במסירות אין-קץ, נכון להתייצב בכל שעה, לעזור, לשמור ולהגן. לאחר מותו נקרא הבסיס על שמו, זיכרון עד למי שהיה, ולכך שתמיד ילווה את המתנדבים היקרים והחברים הטובים אשר צעדו מאחוריו ולצידו. במקביל לפועלו, ומעל לכול (כאילו היממה מורכבת מאין-ספור שעות), הייתה המשפחה. למרות השעות הרבות בשטח, הבית היה תמיד הקן החם, אשר ממנו שאב והשיב כוח ואהבה. הילדים ואני זכינו… זכינו להיות חלק מארז. מותו היה פתאומי וטרגי, קטע והפך את חיינו. החלל שנשאר עצום, ארז רחוק כעת ועם זאת תמיד איתנו בלב, לצד הגעגוע העז ואין-ספור זיכרונות מדהימים." "הפסדנו חבר אמיתי," אמרו חבריו. "מותו הוא אבידה גדולה מאוד." חברים העלו ליוטיוב סרטונים ובהן שירים ודברים לזכרו ותמונות ממגוון תקופות בחייו ובעיקר כמפקד במג"ב. בסרטון שערכו המתנדבים לזכרו הם כתבו: "אם נקלענו לבעיה קטנה, ארז היה משיב בחיוך. ראש גדול, דאג לכל מתנדב, אִפשר לו לצמוח ולגדול. מופת לכל אדם. הכיר כל אחד באופן אישי וניחן בחוש השישי, חוש ה'ארזיות' – חוש שמכיל מסירות נפש, השקעה אמיתית ויכולת לתת לכל אחד מאיתנו הרגשה ביתית, נינוחות, רוגע, שלווה, והכול מלווה בחיוך 'ארזי' מלא אהבה… חיוך של הארי שבחבורה שיודע להציב מטרה ולכבוש אותה. ארז שלנו לא רק נסע ברכב ארבע על ארבע, אלא נסע באופן קבוע ברכב שטח עשרים וארבע על שבע. זהו רכב שניתן ליחידי סגולה או למעשה ליחידי ירוקה, רכב נדיר שניתן לאדם אדיר, האחד, היחיד, המיוחד והאוהב, רכב שנוסע ונסע גם בשבילי הלב. ארז, מעבר להיותו 'מפקד' כה נפלא ברחבי הגליל, נענה לכל גחמה שלנו, לכל אות, תו וצליל. מספיק שרק צייצנו ציוץ קטן, והוא הסתער על המטרה כמו פנתר. … כולנו ילדים של ארז מלא האחווה … מלא החדווה. … ואתה ארז שלנו, תמשיך להיות בליבנו, תורתך, תורת הנתינה, היא לנו כמתנה בירושה. משפחת המתנדבים מודה לך על תקופה שבה זכינו לחיות במחיצתך." איילת רחמים, מתנדבת ותיקה של ארז, ספדה לו: "נכנסת לחיינו כמפקד, המשכת כידיד, התקדמנו לחברות ואחר כך הסתבר לנו שאנחנו כבר אחים. אמנם לא בשר ודם אבל כך הרגשנו ונרגיש. נראה היה כאילו אצלך הזמן לא מוגדר, אתה היית בכל רגע נתון אצל מי שהיה צריך. … איך ניתן יהיה להמשיך ולצאת למשמרות בלי התדריך המיוחד שלו? בכל שעות היממה היה לנו כאח, חבר, אבא ומפקד. תורתך לשמירה ולנתינה למען המתנדבים תיחרט בליבנו לעולמי עד. אוהבים ומתגעגעים." "ארז איננו ואנו נמשיך את דרכו," כתב חברו רון בן דן, "ביטחוניסט, חקלאי, מסור, זמין, חד, מכיר כל פינה, משקיען בלתי נלאה. נלהב, פעיל, סבלני. תחסר לי, למתמידים, לאזור." בטקס זיכרון בשנת 2012, שרה חבורת הזמר גליל תחתון לזכרו את "בלדה לשוטר" שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש, בביצוע מצמרר שאפשר להאזין לו ביוטיוב. מדצמבר 2012 מתקיים בכל שנה מרוץ הלפיד לזכרו של ארז, בחסות המועצה האזורית ומג"ב צפון.
