איזמן, יצחק (איציק)
יצחק, בן צפורה ואפרים-פישר, נולד ביום כ"ד מרחשוון תש"ז (18.11.1946) בנתניה. הוא למד בתלמוד תורה, בבית הספר היסודי "תחכמוני" ובבית הספר התיכון-דתי "בר אילן" בנתניה, ולאחר מכן בטכניון בחיפה, שם סיים כמהנדס בניין. הוא היה תלמיד מצטיין, אם כי עסק בתחומים רבים אחרים מלבד הלימודים וכן הצטיין כספורטאי. הוא היה בעל שכל ישר, תפיסה מהירה ורחב אופקים ולדבריו ולהשקפותיו, שהושמעו בכיתה ובין חבריו, נודע תמיד משקל רב. הוא אהב את הארץ וסייר בה ברגליו לאורכה ולרוחבה. הוא היה עליז וחביב, אהב לעזור לזולת ותכופות תיכנן ועשה למען אחרים, שלא על מנת לקבל פרס. הוא היה אהוב על חבריו, ואהוד על כל רואהו. תמיר ויפה-תואר היה. על פניו חיוך טוב ובעיניו ניבט מבט חם. הוא כונה באהבה איציק בפי כל. יצחק למד בטכניון במסגרת העתודה האקדמית עוד לפני שירותו הצבאי, והשתלם בארכיטקטורה. היה בדעתו להתמחות בתכנון ערים ובמסגרת זו קיווה לתרום רבות לעיר הולדתו נתניה. במסגרת לימודיו אף השתלם בעבודה בחו"ל. יצחק גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1965 והוצב לחיל ההנדסה, לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים ואחרי-כן קורס קצינים, אותו סיים כחניך מצטיין. כן עבר קורס צניחה וסיים קורס קציני הנדסה כחניך מצטיין. לבסוף הוצב ביחידת-הנדסה-קרבית, בתפקידי מבצעים והדרכה והוענקה לו דרגת סגן. הוא היה קצין מצוין ומילא את תפקידיו ללא דופי. היה בעל ידע מקצועי וכישורים אישיים ותמיד מילא תפקידים ברמה שמעל לדרגה שנשא. יצחק השתתף במלחמת ששת הימים בכיבוש טול-כרם ושכם והוענקו לו אות ששת הימים ואות השירות המבצעי. בחופשותיו מהצבא ובתקופת הלימודים אהב לעבוד באזורי פיתוח ובאזורים קשים, בעבודות כגון הרחבת מפעלי האשלג בסדום. ביום י"א בכסלו תשל"ד (6.12.1973) עלה רכבו של איציק על מוקש בעת סיור בשטח האויב והוא נהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. מפקדו כתב עליו: "הכרתיו כאדם ישר וקצין למופת". הוריו כתבו לזכרו ספר תורה; בית-ספרו הוציא לאור חוברת לזכרו ולזכר התלמידים שנפלו במערכות ישראל ובה דברים על יצחק.
