איזירר, גד
בן דבורה ויהושע, נולד בשנת 1910 בקישינוב אשר בבסרביה. הוריו חינכוהו תחילה ב"חדר", אחר-כך למד ב"ישיבה" של קישינוב. בגיל 14-15 פנה ל"לימודים חיצוניים" אשר רכש לעצמו בכוחותיו הוא. בעיקר התעמק בתורת הציונות, בהשפעת ההתעוררות הציונית בבסרביה. את כל זמנו הפנוי הקדיש לקריאה ולהשתלמות במדעי היהדות וידיעת ארץ-ישראל. כחבר "החלוץ" יצא להכשרה חלוצית ועבד בכפר במשך עונה אחת. בינתיים נאלץ להתגייס לצבא הרומני. אחרי שחרורו עלה בנמל בים השחור על אוניית-מעפילים רעועה שעלתה בלהבות ליד אחד האיים בים התיכון. הוא ניצל עם שאר נוסעי האונייה על-ידי דייגים איטלקיים והועבר לרודוס. שם שהה חודשים מספר במחנה-מעצר. בתקופה זו התחוללה מלחמת-העולם השנייה והעצורים הועברו לארץ בסוף שנת 1939. בבואו ארצה הצטרף להסתדרות העובדים הכללית, בה היה חבר נלהב עד ימיו האחרונים. מאז בואו היה גם חבר "הגנה", עבד וחי יחד עם הוריו, שבינתיים הצליחו גם הם לעלות ארצה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד, עבר קורס-צלפים, ויצא לסיורים מסוכנים. היה בעל אופי מוצק, איתן בשאיפותיו, לא ידע פחד, והקפיד עד קצה גבול יכולתו על מילוי הפקודות. ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948), בהיותו במשלט באזור מודיעין, נפל מכדור צלף והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.