איזיקוביץ, צבי (צביקה)

צבי (צביקה), בן מלכה ומשה, נולד בערב ראש השנה, כ"ט באלול תשי"א (30.9.1951) ברחובות. ילד שובב היה ופיקח, שחקר הכל ורצה לדעת הכל. צביקה ידע לקלוט ולפרש חוויות בדרכו הבוגרת מכפי גילו והיה חביב מוריו וידיד נאמן ומסור לחבריו, שאתם שמר על קשר מימי ילדותו. לאמו, ניצולת השואה, היה צביקה נכס יקר והוא היה קשור אליה בכל נימי נפשו. תמיד אמר לה שעליו להילחם, כדי שמוראות האימים לא ישובו. את חוק לימודיו היסודיים בבית-הספר "תושיה" בקרית משה, גמר צביקה בהצטיינות. בייחוד הצטיין במתמטיקה ובתלמוד וכאשר הציע לו מנהל בית-הספר להמשיך בלימודיו בישיבה תיכונית, הפתיעו הנער בתשובה: "אם אבא יסכים, אני מוכן ורוצה". האב שוכנע וצביקה התקבל לישיבת "בני עקיבא" בכפר הרא"ה. גם בישיבה בלט צביקה כאחד העילויים של מחזורו, וסיים בהצטיינות את לימודיו בה. צבי גוייס לצה"ל בתחילת חודש נובמבר 1969 והוצב לחיל הנדסה. אחרי שעבר את האימון הבסיסי, השלים קורס מפקדי כיתות ולאחריו קורס מש"קים של החיל. הוא היה אחד המש"קים המעולים ביותר ביחידתו וכאשר הוצב בתפקידי הדרכה לא היה טוב ממנו. צביקה היה חבר של כל אדם, אפילו של מפקדיו. בין התפקידים שהוטלו עליו היו תפקידים שנועדו לבעלי דרגה גבוהה משלו, ולא אחת החליף קצין-מדריך, שנעדר. יחד עם זאת ידע לעשות מעשי-קונדס עליזים ורק בזכות חינו הרב הצליח להיחלץ מהם. הוא מינה את עצמו למש"ק-תרבות והצליח בכוחות עצמו להקים מועדון ולארגן ספרייה. מפקדיו הניחו לו לחרוג מעט מהמסגרות הצבאיות. ועבודתו הייתה תמיד מעולה יותר מכל שציפו ממנו. אפילו לא הפגין את אמונתו, הייתה היא עמוקה ושורשית. הוא נשא עמו את הכיפה תמיד. צביקה היה עלם תוסס ואוהב חיים. הוא אהב לסייר בארץ והרבה לארגן לחבריו טיולים. במשך תקופת שירותו בצה"ל לא הקים נגדו אפילו מתנגד אחד. בנובמבר 1972 שוחרר צביקה מהשרות הסדיר ומיד התקבל למכללת שנקר, למגמה של טכנולוגית טקסטיל. הוא היה תלמיד נלהב ועמד באחריות וברצינות בעומס הלימודים. תמיד התייחס לדברים ברוח טובה, כשבעיניו מרצדת בת צחוק שובבה. הוא סיים שנת לימודים אחת בכימיה טקסטילית ויצא לחופשת-קיץ לקראת שנת הלימודים השנייה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים חש צביקה ליחידתו עוד בחצות. הוא סירב להעיר את אחותו הקטנה כדי להיפרד ממנה והצטרף ליחידתו ברמת-הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), בעת הסתערות על פלוגת חיילים סורים, היה צביקה בזחל"ם הראשון ותוך כדי לחימה נפגע ונהרג. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתבו אל המשפחה השכולה כתב עליו מפקדו: …" בנכם סמל איזיקוביץ צבי נפל במערכה ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), בעת הסתערות על פלוגת סורים ברמת-הגולן. סמל איזיקוביץ צבי היה בזחל"ם הראשון שהסתער על הסורים ותוך כדי הסתערות ירה מנשקו ועזר בחיסול חוליית בזוקה סורית. בפעולה זו נפגע סמל איזיקוביץ מחוליה סורית אחרת שהסתתרה בין הסלעים. חוליה זו חוסלה לאחר מכן על-ידי חבריו. סמל איזיקוביץ צבי היה אחד המש"קים המעולים בפלוגתו. מסור, בעל מקצוע מעולה ומפקד שחייליו חיבבוהו מאוד. מותו בפעולה השפיע קשות על חייליו ועל מפקדיו. אני מקווה שהידיעה על התנהגותו האמיצה בקרב תביא לכם מעט ניחומים. בשמי ובשם חיילי היחידה ומפקדיה, הנני מביע לכם את תנחומינו ואת צערנו העמוק על מותו של צבי. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים – אמן". המשפחה הקימה מפעל מלגות להנצחת שמו של צביקה, במכללה לטכסטיל על-שם שנקר ברמת-גן.