איוב, אבטליון

בן צביה וחנוכה, נולד ביום י"ז בתמוז תרע"ט (15.7.1919) בעיר מירו שברוסיה ובשנת 1923 עלה ארצה עם משפחתו. אחרי שלמד בבית-ספר עממי ותיכוני עבד בליטוש יהלומים. הצטרף למחתרת אצ"ל ונודע בה בכינוי "סמל יואב". בתקופת המאבק נגד משטר "הספר הלבן" וטיבוע אוניות הפליטים "סטרומה" ו"פטריה", נתפס אבטליון בניסיון לפוצץ את מוסך המכוניות של חברת סטיל הבריטית ביפו ובידו פצצות וחומרי-נפץ. הוא עונה קשות במרתפי הבולשת, אך ידיעות והודאות לא יכלו להוציא מפיו. כשהועמד למשפט צבאי מסר רק הצהרת "אני מאשים" נגד הבריטים אך במהלך המשפט לא השתתף. הוא נידון ל12- שנות מאסר, ובסוף חורף תש"ח, כשהבריטים התכוננו ליציאה מהארץ והעבירו את ציודם לקרבת נמל ההפלגה, העבירו גם את אסיריהם החשובים ביותר – והוא ביניהם – למקום מבטחים במחנה עתלית. אבטליון הצליח לברוח משם ואחרי לילה אחד של לינה בבית יצא שוב לפעולות. הוא השתתף בהתקפת אנשי האצ"ל על רכבת-תחמושת צבאית שעצרוה על-ידי פיצוץ הקטר במוקש ליד פרדס-חנה. התוקפים התגברו בקרב על אנשי המשמר הגדול והכניעום ולקחו שלל כ50- טון תחמושת ונשק כבד. בקרב זה, שנערך ביום ח' בניסן תש"ח (17.4.1948), נפלו שלושה חיילים בריטיים ושלושה מאנשי אצ"ל, ואיוב אבטליון ביניהם. הוא הובא למנוחת-עולמים בכבוד צבאי בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.