אידלוביץ’, יצחק

נולד בשנת 1925 בווינה, בירת אוסטריה. בהיותו בן חצי שנה נתייתם מאביו ונתחנך על-ידי אמו ושתי אחיותיו ברוח לאומית, מורשת אבות. למד מפי מורים ציונים בבית-הספר של הקהילה היהודית ונמשך מילדותו לתנועת "גורדוניה". עם פרוץ מלחמת- העולם השנייה הגיע לארץ בעלייה ליגלית אחרונה לפני חסימת הדרכים. בשל גילו הרך לא נתקבל מיד ל"עליית-הנוער", ושהה שנה בבית קרובים ברעננה. בהיותו בן 15 נתקבל לחברת נוער עולה מגרמניה ומאוסטריה בכפר המכבי. שם דבק בעבודת הפלחה, שוטט בשדות אחרי הלימודים, ולהפצרותיו הרשו לו להתאמן בנהיגת טרקטור ומאז לא הרפה מעבודה זו. אחרי הכשרה נוספת בכפר החורש עלה עם קבוצת הדסה-גזר להתיישב ליד דרך רמלה- ירושלים והוסיף לעבוד בפלחה. בנערותו היה מתעניין בכל ומרבה בשאלות ושיחות. משבגר הסתגר בתוך עצמו, מילא חובתו לעבודה במשק ולאימוני ה"הגנה" וחי כאילו מחוץ לחברה. במכתביו לקרוביו הפזורים בגלויות שנחאי, הולנד ויאוה הביע את רחשי לבו על המצב בארץ בתקופות הדיכוי הבריטי וראשית מלחמת העצמאות: "אני, הפציפיסט, טרם סיגלתי את הלך מחשבותי למצבנו החדש. עד כה ערכנו את מטווחנו על דמויות דוממות, אבל אני מאמין שלא יהיה הוגן לקדם את פני האויב המתנפל בידיים ריקות. עין תחת עין, שן תחת שן!" ובמכתב אחר: "מאחורינו אושוויץ ומיידאנק, תאי הגאזים וקברות ההמונים העצומים. אין לנו דרך אחרת אלא להילחם על זכותנו לחיות!" על זכות זו נלחם נגד שריוני הלגיון הערבי כשפרצו לחצר הקבוצה. גזר שכנה בסמוך לכביש רמלה-לטרון, וכוחות הלגיון באזור ראו בה איום וביקשו לכובשה לקראת ההפוגה המתקרבת. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) לקראת צהריים התארגן כוח האויב, שמנה פלוגת לגיון, כוחות בלתי סדירים ושריוניות ותקף את הקיבוץ. אש האויב הכבדה הרסה את עמדות המגן ושיתקה כל אפשרות של התנגדות מאורגנת. האויב הצליח לפרוץ למשק ולכבוש אותו. בקרב זה נפל יצחק והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגזר.