fbpx
איבגי, ראובן שמעון (“באג’ו”)

איבגי, ראובן שמעון (“באג’ו”)


בן רחל ומשה. נולד ביום י' בניסן תשל"ה (22.3.1975), באשדוד, בן זקונים למשפחה בת שמונה ילדים. ראובן למד בבית-הספר היסודי "מירון" באשדוד ובבית-הספר התיכון "מקיף א'" באשדוד, במגמה למכונאות רכב. היה ביישן, צנוע ונחבא אל הכלים, אך בחוג חבריו הקרובים הקרין ביטחון, חברות ונאמנות, והיה אהוד מאוד עליהם. ראובן מצא עניין בכדורגל, שיחק בקבוצות הנוער ועשה בהן חיל. הלימודים היו חשובים לו מאוד, ותמיד רצה להוכיח את יכולתו ולהצליח, אך כמו רבים מבני גילו, ניסה לא פעם גם לבדוק את הגבולות שבית-הספר מציב, והשתתף במעשי קונדס. "…מעשיו הובילו לשיחות אתו, ובהן התגלה תמיד כנער פתוח ומתחשב, הנכון לשמוע את דברי מחנכיו," מספרת המחנכת שלו. תעודת הסיום המקצועית שלו שיקפה הישגים מצוינים ואת הערכתם הרבה של מוריו, והדבר הסב לו גאווה וכבוד. ראובן גדל במשפחה דתית. כבר בגיל צעיר ספג חינוך דתי, והלך עם אביו לבית הכנסת. כשבגר, חיפש את דרכו, התלבט, ולבסוף החליט לחזור לדרך המסורתית, שתרמה מאוד לעיצוב אישיותו. רב השכונה ורב בית הכנסת כתב: "…כולם אהבוהו והעריכו אותו על טוהר לבו ונקיון כפיו. יש לציין שקיים את מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' במלוא מובן המלה. הוא אהב את חבריו, שמח בשמחתם והשתתף בצערם. תמיד הסתפק במועט ולא קינא באחרים". קשר הדוק וחם היה לו עם בני משפחתו, ובעיקר בלטו אהבתו ודאגתו הרבה לאמו, לאחר פטירת אביו בשנת 1989. ראובן התגייס לצה"ל בחודש ספטמבר 1993 ולמרות מצבו המשפחתי התנדב לגולני. התנדבותו נבעה מן הרצון להשתתף בעשייה הביטחונית למען יישובי הצפון. ראובן אהב את שירותו כמ"כ בגולני. הוא השקיע את עצמו בחייליו וחינך אותם לאהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת גולני – העקרונות שהאמין בהם. צניעותו היתה שם דבר וכך גם חוש ההומור שלו, המורל הגבוה ושמחת החיים. ראובן גילה כושר מנהיגות ושימש בשעת הצורך בתפקיד פיקודי של קצין. היה חייל אחראי, קפדן, ודרישותיו מעצמו ומחייליו היו גבוהות ביותר. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו, ובלט ברצינותו ובמקצועיותו, כשהוא משמש דוגמה אישית לחייליו, ומגלה כלפיהם יחס אנושי וחום. ראובן היה מיועד לקידום לדרגת רב-סמל פלוגתי, לאחר פרק זמן קצר בהרבה מן הנדרש לקבלת תפקיד זה והוא ראה בכך דרך להמשך שירותו בצבא הקבע. ביום י"ט בתשרי תשנ"ו (12.10.1995), נפל ראובן בקרב בלבנון. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הניח אחריו אם, ארבע אחיות – מרים, ברוריה, זהבה ואילנה ושלושה אחים – מיכאל, אליהו ויצחק. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון. על ראובן, "באג'ו", כפי שכינוהו חבריו בצבא, כתבו חיילי הפלוגה: "כשיצאנו למסעות תמיד דחפת קדימה ועזרת לחיילים שהתקשו. בתרגילים בשטח תמיד הסתערת ראשון כמו פנתר, ואנחנו אחריך, מסתכלים עליך ולומדים ממך המון. לאחר התרגילים והמסעות תמיד ישבת אתנו והתחלת לצחוק, אך תמיד ידעת את הגבול בין הצחוקים לבין העבודה הרצינית… במארבים לא עצמת עין ורמת הדריכות והערנות שלך תמיד היתה גבוהה… תמיד דאגת למחלקה ונלחמת בשבילה, כדי שנקבל כל דבר שאנחנו צריכים". במלאת שנה לנפילתו של ראובן, תרמה המשפחה לזכרו ספר תורה שהוכנס לבית הכנסת "י"ג קדושי ישראל" באזור ג' באשדוד.

דילוג לתוכן