אטינגר, שוע בת-שבע (“אוקי”)

בת שלום ורבקה. נולדה ביום כ"ו באלול תרצ"ט (10.9.1939) בתל-אביב. התחילה את לימודיה היסודיים בבית-הספר "הכרמל", עברה לבית-הספר היסודי על-שם דובנוב ולאחר-מכן סיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון "גאולה" בתל-אביב. בשנה האחרונה ללימודיה נתלוותה אל משפחתה לאנטוורפן בצאת אביה לשם בשליחות, למדה כמה חדשים בבית-הספר היהודי "תחכמוני" שבמקום אך באמצע שנת-הלימודים חזרה לארץ לבדה ועמדה בבחינות-הבגרות יחד עם חבריה-לכיתה. היתה ברוכת-כשרונות ושלחה ידה בדברי-ספרות; כמה מיצירותיה ראו אור בכתבי-עת שונים. נמנתה עם ראשוני-המייסדים של ארגון "נוער לנוער", שעיריית תל-אביב הקימה לשם הפעלת הנוער העירוני הלומד לטובתם של בני-הנוער מחוסרי-האמצעים שבפרברים ובמעברות, בטיפול ובהדרכה. כן התמסרה לכתיבה בכתב ברייל למען ספריית-העיוורים. בשנת 1956 סיימה קורס של "עזרה ראשונה" שנערך על-ידי "מגן-דויד-אדום". עדינת-נפש היתה ואת כל זמנה הקדישה לטיפול בילדים נפגעי-שיתוק. את יעודה בחיים ראתה כמדריכה סוציאלית. גויסה לצה"ל ביוני 1957 ועד-מהרה הוכיחה את כושר-מנהיגותה ואף נשלחה לקורס-קצינות אותו סיימה בהצלחה. בערב פסח תשי"ט קיבלה חופשה קצרה מן הצבא ובחול-המועד הצטרפה לסיור בדרום-הארץ שנערך מטעם "נוער לנוער". בהגיע החבורה למצדה ביום י"ח בניסן תשי"ט (27.4.1959) נפלה מיריות שפגעו בה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. אחרי נפלה הוענקה לה דרגת סגן. מטעם המחלקה לחינוך, לתרבות ולנוער שליד עיריית תל-אביב-יפו נפתח (בסיון תשכ"א) מועדון לנוער על-שמה ועל-שם החבר שנפל יחד עמה, אף הוא מבוגרי "נוער לנוער".