אטיאס, שמעון

בן יוסף ואביבה. נולד ביום ז' בניסן תשי"ז (8.4.1957) בבאר-שבע. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי 'מורשה' שבאופקים, המשיך ולמד באותו מקום בבית-הספר התיכון ואחרי-כן עבר לפנימיית 'שפיר' שבקרית-מלאכי, שם למד חשמלאות-מנועים והתמחה במקצוע חשמלאי גנרטורים ומערכות. בילדותו היה המצב הכלכלי בביתו קשה מאוד, ונמנעו ממנו התענוגות שילד קטן נהנה מהם בדרך-כלל. אך הוא הבין את המצב ולא הקשה על הוריו. בהיותו הבכור בבית נרתם ברצון לעזור לאחיו שנזקקו לעזרתו. משגדל ורכש ידע בתחומים רבים, שימש להם מעין מורה פרטי ועשה רבות כדי לקדמם בלימודים. גם אביו היה נוהג להתיעץ אתו ולהיעזר בו בתחומים רבים. שמעון היה פעיל מאוד בין חבריו ונודע כנער מלא שמחת-חיים ומרץ, טוב-לב, צנוע וישר. תמיד מוכן היה לעזור לחבריו בלימודים או בכל תחום אחר. עם-זאת, היה שאפתן ועומד על שלו ונכון להתמודד עם משימות קשות. היה מהחניכים הראשונים שהצטרפו לקורס בג'ודו שנערך באופקים, והוא התמיד והצטיין בו. כן נהג לרוץ למרחקים ארוכים ושקד רבות על פיתוח כושרו-הגופני. במסגרת פעילותו בגדנ"ע זכה במקום הראשון בקפיצה לרוחק, והצטיין בריצה ובמקצועות-אתלטיקה אחרים. אך יותר מכול אהב את השחייה. חבריו מעידים עליו שהיה שחיין מעולה, השתלם בקורס מצילים-חובבים והוענקה לו תעודת מציל-חובב. כן הקדיש זמן רב למשחק השחמט. כשהתחיל את לימודיו בפנימיית 'שפיר', היה פער גדול בינו לבין שאר התלמידים, כיוון שלמד לפני-כן בבית-ספר שרמת-הלימודים בו היתה נמוכה מאוד. בתחילה נכשל במבחנים, אך בזכות כוח הרצון שלו ושאפתנותו הצליח להשלים את החסר. במשך הזמן היה לתלמיד מצטיין וסיים את לימודיו בהצלחה. מוריו וחבריו ללימודים העריכו אותו מאוד. הוא היה אדם בעל עקרונות, עקבי בעמדותיו והיה מביע את דעתו בתקיפות נגד עיוותים ואי-צדק, ובשל-כך עמד לא-פעם בפני מצבים קשים. אך הוא לא ויתר על זכותו לומר את דעתו. אחד מחבריו הטובים בפנימייה סיפר עליו: "הוא היה חלק בלתי-נפרד מחברתנו – במסעות, בטיולים ובערבי הבידור. תמיד שאף להתקדם וחיפש אחר תחומים נוספים, שיפתחו בפניו אופקים חדשים וילמדוהו דבר מה חדש. שמעון, שהיה מוכשר מאוד, לא חסך כל מאמץ לעזור לחבריו, ותמיד אפשר היה לראותו מוקף חברים המבקשים את עזרתו. הוא הרבה לבלות בקרב חבריו ולהשתתף בויכוחים סוערים, אך תמיד השמיע את דבריו בענוה, בביטחון ובטון שלו ומרגיע". שמעון גויס לצה"ל בסוף יולי 1975. תחילה התנדב לשרת בקומנדו הימי, אך לאחר משך- האימונים הראשון התחרט וביקש לעבור לחיל אחר. אז הציבו אותו לחיל-האויר, והוא נשלח לקורס חשמלאי-מנועים. אך הוא רצה לתרום כפי-יכולתו ביחידה קרבית והתחיל מגיש בקשות-העברה ושולח מכתבים למפקדים ולבית-הספר. כל אמצעי היה כשר בעיניו להגשמת מטרתו. מפקדיו בקורס לא הבינו מדוע הכשיל את עצמו במבחנים, וכששאלו אותו למה עשה זאת ענה: "ברצוני לעבור לחיל קרבי". לאחר עשרה חודשים הצליח לעבור לחיל-הצנחנים ואז התחיל במסלול-האימונים הקשה. מפקדו סיפר, שבמסעות תמיד עזר לחבריו ועודד אותם להמשיךבמאמץ ולא להישבר. ביחידתו מילא תפקיד של מפעיל אר.פי.ג'י. וכדברי מפקדו: "לתפקיד הזה צריך ראש, ולא כל אחד יכול למלא אותו". מפקדיו העריכו אותו מאוד, וראו בו לוחם מצוין וחבר טוב. אחד מחבריו ליחידה כתב עליו: "בסוף השבוע הראשון של הטירונות שמחנו כולנו לצאת הביתה לסוף-שבוע, אולם חייל אחד היה צריך להישאר לשמירה. המפקד ערך הגרלה, ואותו בחור שיצא בהגרלה טען שעליו לבקר בביתו משום שיש לו בעיות. המפקד נענה לו ושאל מי מוכן להחליף אותו. פתאום, איזה בחור שחרחר הרים יד והתנדב – היה זה שמעון…" ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל שמעון בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבאופקים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושש אחיות. חבריו ומוריו בבית-הספר הוציאו לאור חוברת לזכרו.