בן מלכה ואברהם, אח בכור למתן ואופיר. נולד ביום כ"ה בטבת תשמ"ז (26.1.1987) בבת ים, שם החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "יצחק שדה". בשנת 1995 עברה המשפחה להתגורר בשכונת כרמים בראשון לציון ושי עבר ללמוד בבית-הספר היסודי "כרמים" ע"ש רמי זיו, המשיך לחטיבת-הביניים "יצחק רבין" וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון מקיף י" שבעיר, במגמת מינהל וחברה. שי ניחן באישיות מיוחדת ובחוש הומור מפותח. הוא היה שקט ומופנם, ביישן וצנוע מאוד, ועם זאת היה נער חברותי ומוקף בחברים. בהיותו אוהב אדם ורודף שלום נהג בכבוד בזולת וגילה רגישות מיוחדת לסבלם של הבריות. הוא אהב מאוד בעלי חיים, גידל כלב וחתולה, ואמר שכשיהיה גדול – יהיה ביתו מלא בחיות. בשעות הפנאי אהב מאוד לעסוק בספורט ובכל הקשור בו, ובמיוחד נטה לכדורגל ואף השתתף בחוגים. בימי התבגרותו הקפיד לשמור על כושרו הגופני – אם בריצות ואם באימונים ובמשחקי כדורגל שכונתיים. הוא היה אוהד שרוף של קבוצת "הפועל תל אביב" בכדורגל, עקב אחריה בדבקות וכמעט לא החמיץ משחק. כן הרבה לצפות בכדורגל עולמי. נוסף על כך אהב מאוד לבלות עם חברים, אהב את הים והיה קשור מאוד למשפחתו. חוכמה, ביישנות, יושר, נדיבות ואהבת האדם היו תכונותיו הבולטות של שי. חבריו ללימודים אמרו כי לעולם לא ישכחו את חיוכו, את שמחת החיים שניחן בה ואת האושר העצום שפרץ מתוכו. מתן, אחיו הצעיר ממנו בשנה, העיד על צניעותו הרבה, על ראיית היופי שבפשטות ועל כך שהסתפק במועט. שי מעולם לא הזיק לאדם, היה אוהב ואהוב על כולם. בחודש יולי 2005 התגייס שי לחיל-הים, עבר את גיבוש הסטי"לים והתקבל לקורס בקרי ל"א בספינות הטילים. משם יצא לקורס במודיעין חיל-הים, עבר הכשרה והוסמך לתפקיד בקר בחולייה. במשך תשעה חודשים שירת בתפקיד זה, שבמסגרתו עסק בליווי פעילות מבצעית בים כלוחם מודיעין ימי. שי זכה להערכות חמות ממפקדיו, שהגדירו אותו "עלם חמודות" וסיפרו כי היה חייכן, מקצוען ונחוש, חייל שמילא היטב את המשימות שהוטלו עליו, הבין את החשיבות שבתחום עיסוקו וגילה אחריות, מסירות ואיכפתיות. שי היה אהוד על חבריו ומפקדיו בחולייה ומחוצה לה ורכש חברים רבים. הוא אהב את שירותו כאיש מודיעין בחיל-הים והסב גאווה רבה למשפחתו. בנועם הליכותיו, בערכיו וברוחב לבו היווה דוגמה ומופת לכל חבריו ומכריו. כדברי טניה, חברתו ליחידה: "שי, מהרגע שהגעת אלינו לחולייה, ידעתי שאתה לא תהיה סתם עוד "מישהו מהצבא", שאתה תהיה חבר. חבר שכיף להיות איתו, תמיד מצחיק את כולם, חבר שאפשר להתייעץ איתו ולספר לו כל מיני דברים, חבר שכיף לפגוש אותו גם מחוץ לצבא, חבר שתמיד אפשר לסמוך עליו, חבר אמיתי… עשית את השירות שלנו בלתי נשכח…" שי נפל ביומה השני של מלחמת לבנון השנייה בקרב מול חופי ביירות, ביום י"ט בתמוז תשס"ו (14.7.2006). ספינת חיל-הים "חנית" שבה שירת נפגעה מטיל שירה החיזבאללה ואשר פגע בחלקה האחורי. שי נהרג במקום. עימו נפלו רב-סמל מתקדם דב (דובי) שטרנשוס, סמל-ראשון טל אמגר וסמל-ראשון יניב הרשקוביץ. שי היה בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. ביום השנה לגיוסו הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הספיד את שי אחיו, מתן: "רציתי לספר לכם על שי ועלי./ שנינו נולדנו כמתנות להורים – אחד שי ואחד מתן./ שנינו נולדנו באותו מזל – דלי./ יחד עברנו אותו מסלול חיים./ אותו בית-ספר יסודי – "כרמים",/ אותה חטיבה – "יצחק רבין",/ בר-מצווה באותו אולם – "רסיטל",/ אני זה שתמיד לבש לו את הבגדים!/ כאילו רציתי להיות שי!/ היה גם דמיון חיצוני./ כולם היו מתבלבלים בינינו… חשבו שאנחנו תאומים./ היינו אחים, חברים ושותפים לנפש ולדם לכל החיים!/ לשנינו היו אותם העגילים/ אותם הקעקועים/ של פיה ענקית!/ בשלושים למותו נוסף לי קעקוע על זרועי השמאלית./ שי אחי, חרוט בליבי/ וכעת גם על זרועי!// ובכל זאת, היינו כל כך שונים./ הוא הצנוע והביישן,/ ואני מר אקשן, עם פיוז קצר ורעשן./ שי היה רציני כזה… ומוצלח!/ אחד כזה שהסתדר עם כולם!/ אף פעם לא ביקש לעצמו דבר – / לא כסף, לא התגנדרות/ תמיד הסתפק במועט – עם יופי של פשטות!/ לשי לא היו אויבים/ כי הוא פשוט לא הזיק לאף אחד!/ חמש דקות במחיצתו, ואי אפשר שלא לאהוב אותו./ היה מחובר לאמא בחבל הטבור/ איזה בן… אוהב ומסור!/ איך שפתח את הדלת אחרי הפלגה, קודם כל נשיקה./ היה מביא לה מהדרך מתנה קטנה./ כל יום בשש בבוקר אמא היתה מזנקת כמו פנתרה/ להסיע את שי לרכבת./ בשש בערב היא שוב הייתה מתייצבת!/ אחר כך מכינה לו את השניצלים שהוא אהב…// ואבא?! המפנק הלאומי!/ לא נתן לשי להיכנס לנגרייה/ כדי שהעדינות שלו לא תיפגע./ שי תמיד רצה להיות כמוך, אבא,/ עם השמחה והלב הכי גדול שיש./ הוי שי, אם היית רואה את אבא היום,/ היית נקרע!/ כשאני רואה שהוא נשבר… אני נגמר!!// שי אהב לבלות במועדונים, להיות עם חברים./ ביום ההולדת השמונה-עשרה שלי, בילינו ב"אומן" בתל אביב./ בדרך…/ זאת היתה הפעם הראשונה שהוא חיבק אותי ואמר לי/ "אני אוהב אותך אחי, אתה אח נהדר"/ החיים שלי בלי שי, כבר לא יהיו אותו דבר!// גם אני אלך לחיל-הים. להמשיך את דרכו./ לא אתמרד,/ לא אתנגד,/ אשמור על עצמי, גם בשבילכם אמא ואבא!/ ובשבילך, אופיר המקסימה, שמחר, במזל טוב, את חוגגת את יום בת-המצווה…// לפעמים אני נכנס לחדר של שי/ שם אני מרגיש הכי מחובר אליו!/ אני יכול ממש להרגיש אותו, להריח אותו…/ אני יכול אפילו לשמוע אותו שר את השיר שהוא אהב, של ג"יימס בלאנט "Goodbye my lover, Goodbye my friend". אני מתגעגע אליך, שי…" כתב אביו של שי: "לכל איש יש שם/ שם שנתן לו ה"/ ולא במקרה מלווה אותו שמו במהלך חייו/ ובמקרה שלך גם במותו./ לך נתן האל שם בעל משמעות עצומה/ שם שגורם לי להבין באופן הכי פשוט/ בלי לנסות הרבה דברים/ שקיבלתי/ מתנה. שי צנוע,/ שי מופנם,/ שי ישיר וגלוי,/ שי חבר אמיתי./ שי שלי./ תשע-עשרה שנה זה מוקדם מדי לבקש בחזרה את המתנה/ שניתנה לי ביום שנולדת/ אך נסתרות הן דרכי האלוהים/ ואני מקווה ומייחל, שבכל יום שנתת לי את הזכות/ לחיות במחיצתך,/ הצדקתי את המתנה שניתנה לי./ שניתנה לי הזכות להתפאר בך/ ולהתגאות במעשיך ולהרים את הראש/ לפעמים גם להקשיב בצד בשקט לסיפורים עליך,/ על שי השובב, שי המצחיק,/ "פק"ל שי"/ הייתם קוראים לזה…/ אוהב אותך מהרגע הראשון שפקחת את עיניך ועד שעצמת אותן." כתבה אמו: "… בחייך המאוד קצרים תמיד ידעת מה אתה רוצה. מעולם לא עשית דבר מפני שכולם עשו אלא כי כך רצית לעשות. היה בך אומץ רב להיות מה שאתה. וגם כשהתגייסת, למרות כל הקשיים – והיו כאלה רבים בהתחלה – ידעת למה אתה מסוגל ומה אתה רוצה לעשות. רצית משהו שימצה את היכולות שלך, שיעניין ויאתגר אותך, משהו שתרגיש כי אתה תורם בו בצורה הטובה ביותר ושתהנה לעשות אותו, ואכן הגעת לכך ונהנית מאוד. דעתנו היתה חשובה לך מאוד וחשוב היה לך לידע אותנו, לשאול אותנו, להתייעץ איתנו, ועם זאת היתה לך דרך מיוחדת משלך להשיג דברים שרצית ושלא נראו לנו… היה חשוב לך לא לאכזב אותנו, לא לפגוע באמון שנתנו בך, לרצות אותנו תמיד. היית לנו בן ואח שהוא גם חבר, גידלנו אותך באהבה ודאגה רבה, גדלת והיית לאדם טוב, אהבת את כולם, דאגת ותמכת בכולם ותמיד היה לך זמן לזה… אנחנו יודעים כי חייך הקצרים היו טובים ומהנים. נחיה בזכות הכוח שניקח מהמשפחה, מהחברים והכוח שניקח ממך שי, כי אנו יודעים כמה אהבת אותנו וכמה היית רוצה שכך יהיה." אופיר, האחות, כתבה: "שיקו, אתה היית מלאך, אולי זאת הסיבה שאלוהים לקח אותך, כי מלאכים יש רק בשמים. אתה בשבילי תמיד תהיה אחי ובשבילי אתה עדיין חי. אני מדמיינת שכאילו נסעת לאיזשהו מקום רחוק ואתה חי שם ואין לך שם תקשורת, אבל טוב לך שם, וזה מה שמרגיע אותי… אני רוצה לקרוא לך משפט שמתאר כמה אהבתי אותך: "כמה עוד אפשר לקרוא למה שיש בינינו אהבה, כמה עוד אפשר? צריך פה מלה יותר גדולה"." במלאות שלושים לנפילתו, הספיד את שי מפקדו, אלוף-משנה יגאל, רמ"ח מחקר במד"ן: "… שי, אנו נזכור אותך כעלם חמודות, חייכן, מקצוען ונחוש, איש המודיעין הקרבי, שרק לאחר שהלכת לבלי שוב, מבינה משפחתך במה עסקת, היכן שירתת ומה רבה היתה תרומתך למודיעין חיל-הים. שילוב של מודיעין ושירות בספינות הטילים שימש לך מענה לעיסוקים צבאיים שהיו מועדפים עליך, ולמרבה הדאבה, דווקא שם מצאת את מותך. שי, אנחנו כאן, ממשיכים בדרכך, ויודעים שהמלאכה לא הסתיימה, ולמרבה הצער, לא נראה שהיא עומדת להסתיים בעתיד הנראה לעין… ואתה שי, שם למעלה בין מלאכים זכים וטהורים כמוך, המשך להגן עלינו, המשך להצחיק ולשמח את חבריך החדשים, והייה בטוח, שאנו נעשה הכול כדי שקורבנך לא יהיה לשווא, ושאנו נהיה ראויים לו. אנחנו אוהבים אותך, גאים בך ומצדיעים לך." כתבה נועה: "תגלה לי שי, תעשה סימן קטן/ איך אפשר להמשיך כשאתה כבר לא כאן?/ ואיך זה שהשמש ממשיכה לזרוח/ ותאמר לי, שי, בגן עדן נוח?// תגלה לי שי, את הדמעות שלנו אתה אוסף?/ כי מאז שאתה לא כאן רק הבכי אותנו עוטף/ ותענה לי, שי, גם למעלה הים בצבע כחול?/ מי מכסה אותך בלילה, מישהו מכין לך לאכול?// שי שלנו – ילד גן עדן, ילד מתנה/ תשלח לנו אות קטן / שאת החיוך הכובש שלך אתה מחייך גם ממעל/ ושטוב לך ושאתה לא עצוב כלל/ שי שלנו, ילד מתנה, שתמיד גרם לנו לשמוח/ אנחנו מבטיחים אותך לעולם לא לשכוח." פעולות שונות נעשו להנצחת זיכרו של שי. ביניהן, הוחל במסורת של עריכת מסע בשבילי הארץ בהשתתפות בני משפחתו, חבריו לשירות ומוקירי זיכרו. בסיכום המסע הראשון שהתקיים באזור שבי ציון נשא דברים ראש מחלקת מחקר במודיעין חיל-הים: "… אנו מבקשים להעלות על נס אדם בעל חוש הומור ובעיקר בן משפחה. שי, שהיה פשוט אדם טוב במלוא מובן המלה. תצלומו של שי כאן מאחורי ממחיש היטב את דמותו כלוחם וכאינטלקטואל. לא בכדי נבחר אתר זה, שידע נופלים נוספים מקרב חיל-הים, למסע ההנצחה. הפסטורליה, הנוף המקסים ובעיקר – הים, משמשים בערבוביה מלאת חן, למטרה זו. שי, כולנו נמצאים כאן כדי לזכור אותך, וכדי לשמח אותך שם למעלה." קבוצת נהגי השטח שעימה נמנה אביו של שי, ואשר יוצאת לטיולי ג"יפים בימי שישי, הסבה את שמה ל"טיגריסים עם שי". הספיד את שי יוסי, חבר הקבוצה: "… אבי, אבא של שי…/ החבר שלנו… עם שמחת החיים והנשמה היתרה/ העביר לבנו דוגמה נפלאה של חברות מיוחדת ואמיצה/ חברות המעוררת קנאה!/ שי תמיד אמר לאביו "איזה חברים יש לך אבא, חבל על הזמן!"/ ושי ידע מה הוא אמר!// נזכרנו בשי, השקט, העניו והצנוע/ החייל ממודיעין חיל-הים/ שהיה ב"שו-שו" קבוע/ לא מוציא, לא מדבר, לא מגלה/ אישיות יוצאת דופן/ עם משפחה כזאת… אני לא מתפלא!// שי, נעמת לנו ילד יקר. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים."
