אטיאס, יהושע

יהושע (שוקי), בן שמחה ומכלוף, נולד בשנת תשי"ב (1952) במקנס שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. הוא למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" במרוקו וכן בטירת-הכרמל וברמת הדסה בחיפה. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון שבאשדות-יעקב מאוחד. יהושע נמנה עם חברת הנוער בקיבוץ. הוא עבד בפרדס, הצליח מאוד ונתחבב על חברי הקיבוץ בזכות רצונו החזק ושאפתנותו להצליח בכל מעשי ידיו. בשל הצטיינותו בעבודתו היה מועמד, לפני שהתגייס, לנהל את יחידת ההדרים במשק. יהושע היה בעל גוף אתלטי ונחשב חובב ספורט נלהב. הוא הרבה להשתתף בתחרויות שונת והמדליות והתעודות הרבות שצבר, מעידות על הצלחותיו והישגיו. הוא היה מדריך את בני הקיבוץ במשחקי כדור, מארגן מסיבות וטיולים ומרבה לנגן, לשיר ולרקוד ריקודי-עם. יהושע אהב לצייר ולעסוק במלאכת-יד. תחביבו הגדול היו בעלי-חיים. הוא גידל כלבים, חתולים וציפורים. כן אהב לצוד נחשים. הוא היה צנוע ועניו, רציני וביישן במקצת. בעל הומור היה והרבה להתבדח. הוא ידע להעניק אהבה וידידות לחבריו ולמשפחתו. יהושע גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר ובקורס צניחה והיה למדריך-ספורט בצבא. מספר הצניחות שצנח היה רב ביותר. הוא היה חזק בגופו, חסון, אמיץ-לב ובעל ביטחון רב. על תקופת שירותו הצבאי לא סיפר הרבה לבני משפחתו ולחבריו, כאילו היו כל מעשיו בצבא בבחינת סוד כמוס. הוא דאג תמיד לחייליו וידע לקרבם, והם רחשו לו כבוד רב. במלחמת יום-הכיפורים השתתף שוקי בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע בגזרת סרפאום, ממערב לתעלה. הוא הלך בראש אנשי יחידתו לטהר תעלות. חייל מצרי שהשים עצמו מת, ירה ביהושע בראשו ובחזהו והרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, שישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. בני משפחתו תרמו לזכרו ספרים, מנורת שולחן ושרשרת לבית-הכנסת בטירת הכרמל.