אחרק, ציון

ציון, בן צביה ועודד, נולד ביום ח' בכסלו תשי"א (17.11.1950) במושב גאולי-תימן שליד חדרה. הוא למד בבית-הספר האזורי בכפר הרא"ה. אחרי כן המשיך בלימודיו במדור הדתי של בית-הספר החקלאי במקוה-ישראל ולבסוף סיים את לימודיו בקורס למדריכים חקלאיים במדרשת "רופין" בעמק-חפר. ציון היה תלמיד חרוץ ושקדן, ילד מחונן שידע ללמוד מכל אדם. את לימודיו בבית-הספר היסודי סיים בהצלחה מרובה. הוא היה חבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" והתעניין בספורט ובעיקר בכדורגל. ציון היה בחור שקט, שדיבורו בנחת והוא רחש כבוד לכל אדם ובמיוחד להוריו ולמוריו. ישר היה ומעודו לא הסתכסך עם חבריו וביקש תמיד לעשות שלום ביניהם. לציון היה קול נאה והוא היה בעל תפילה. פעמים רבות היה שליח ציבור בבית-הכנסת וקהל המתפללים אהב אותו. ציון גויס לצה"ל בסוף יולי 1969, והתנדב לנח"ל המוצנח, ביחידה שהתעתדה להצטרף למשק מחולה. הוא היה חייל אחראי ומסור לכל תפקיד שהוטל עליו ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. בשעת אימוני צניחה שבר את רגלו ונאלץ לשכב בבית חודשים אחדים. הוא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו והרבה לכתוב הביתה. לאחר שהיה מגויס כשנה, נהרגה אמו בתאונת-דרכים והדבר שבר את לבו. במלחמת יום הכיפורים לחם ציון בחזית סיני בקרבות הבלימה נגד המצרים, וביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפל בגזרת "חמוטל". הוא נחלץ לעזרת חיילי אחד מהמוצבים שכותרו בידי האויב, טיל פגע בנגמ"ש שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אב, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ציון היה חייל למופת וחדור בהכרת ערך המשימה שהיה עליו לבצע;" אחייניתו נירה כתב לזכרו: …" שנים חלפו אך דברו לא נשכח, לא ימי הילדות ולא ימי הבגרות. דמותו של ציון נשארת לנגד עינינו… חייו נקטעו בעודו צעיר. לא הספיק לחיות את חייו ולא הספיק להגשים את חלומותיו – הוא יצא להגן על מדינתו ועל תושביה שבעורף… ציון השאיר אחריו משפחה, קרובי משפחה וחברים שכולים ונר-זכרון שלא יכבה כל אנו חיים". מזכירות איגוד המושבים של הפועל המזרחי הוציאה לאור חוברת ושמה "עץ החיים", לזכרם של בני מושבי הפועל המזרחי, שנפלו על הגנת ישראל וציון בתוכם. משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה להיכל הקודש של המושב גאולי תימן.