בן הזקונים של דינה ודוד. נולד ביום כ' בסיוון תש"ן (13.6.1990) באשדוד. אח למאיר-מאור ולאלירן. מצעירותו ולאורך כל חייו הקצרים היה שחר ילד שמח וחברותי מאוד. שחר ביקר במעון נעמ"ת, והתחנך תקופה מסוימת בגן הילדים בבסיס חיל האוויר בחצור. בגיל ארבע חזר לגן באשדוד, גן "ימית" ברובע ב', ואחר כך למד בגן חובה "אלה" ברובע ט'. הוא למד בבית ספר יסודי "דביר" באשדוד, בחטיבה "מקיף ה'" בעירו, וסיים את לימודיו ב"תיכון תל-אביב" באשדוד. מגיל עשר עד גיל שש-עשרה השתתף בחוג "קפוארה – אמנות הלחימה" והדהים בביצועיו את כל רואיו: הוא נראה מרחף באוויר, מהלך על קיר ועובר להיפוך, ועוד. פעילות זו שיפרה את כושרו הגופני וחיזקה את ביטחונו העצמי. שחר היה נער מוכשר, אמיץ ומלא כריזמה. תחביבים נוספים שאהב לעסוק בהם היו ציור קומיקס ונגינה על הגיטרה. מצד אחד היה שחר בחור רציני וחרוץ, ומצד אחר טיפוס משעשע שאהב ליהנות, לצחוק ולבלות. חבר כתב עליו באינטרנט: "בחור מלא שמחת חיים, שידע לעשות זאת בטקט ועם כבוד לזולת". במקביל ללימודיו בתיכון עבד מגיל חמש-עשרה ברשת "בורגר ראנץ'" ובשליחויות בפיצריות שונות בעיר. הוא היה קשור מאוד לבני משפחתו הגרעינית והמורחבת. שחר אהב לנשק ולחבק, היה אדם חם שיופיו קרן ממנו ושמחת החיים שלו בלטה לעיני כול. כשעמד לקראת סיום לימודיו בתיכון שִכנע את הוריו להיות משפחה אומנת לבת דודו, תינוקת בת שמונה חודשים, שנבצר מהוריה לגדלה. לאחר שמשפחתו קיבלה את אישור האומנה השתתף שחר באופן פעיל בגידולה ובטיפול בה. הוא אהב מאוד לטייל בחיק הטבע ולרוב עשה זאת בחברת בני משפחתו. שחר התגייס לצה"ל בחודש מרס 2009 והוצב בגדוד "שמשון" בחטיבת "כפיר" של חיל הרגלים. הוא סיים את הטירונות בהצטיינות, בזכות היותו חייל רציני, משקיע, לוחם נחוש ומלא מוטיבציה להצליח. מפקדיו צפו לו עתיד מזהיר בצבא. בין חבריו במחלקה ובפלוגה היה שחר דמות מרכזית בהווי היחידה. כיוון שהתבלט לטובה במחלקה, התמנה לקַשָר של מפקד המחלקה, תפקיד נכסף ואיכותי. ב-29 באוגוסט 2009 נפגע שחר אנושות בתאונת דרכים אזרחית באזור התעשייה באשדוד, כאשר איבד שליטה על רכבו. יחד עמו היה חברו שנפצע קשה בתאונה. המכונית התנגשה בעוצמה בעץ בצד הדרך והתרסקה. כוחות ההצלה עמלו זמן רב על חילוץ הלכודים. שחר פונה לבית החולים במסוק, עבר ניתוחי חירום בבטנו ובראשו, אך למחרת נפטר מפצעיו. רב"ט שחר אזולאי נפל בעת שירותו ביום י' באלול תשס"ט (30.8.2009). בן תשע-עשרה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים ושני אחים. חבריו ומשפחתו הקימו סביב העץ בו פגע גַלעֵד לזכרו. ליד הענף שנכרת מהעץ הם כתבו את המילים "סעו לאט". בהספד על קברו, אמר אחיו אלירן: "שחר, אח קטן וגיבור שלי, בסיוטים שלי לא חשבתי מעולם שאצטרך לעמוד ולהספיד אותך, אח קטן יקר ואהוב שלי. אתה הלכת, וכעת נותרו רק סימני שאלה: למה? לאן כל כך מיהרת? איך קרה, אחי הקטן, שמצאת את מותך בתאונת דרכים כל כך קשה ומצמררת? אחי, שחר, איך נקטפת לי ככה בכביש? תמיד נזכור אותך לטובה כמו שאתה: גיבור, חזק, אוהב את החיים, מצחיק, מכבד את כולם ומסתדר עם כולם. תנסה להציץ מבין העננים והשמים החשוכים, ותראה כמה אנשים אוהבים אותך ובאו לכבד אותך בדרכך האחרונה. תמיד אני אזכור אותך, אחי הקטן, יפה במותך כמו שהיית יפה בחייך. מי ייתן וייפתחו שערי שמים בחודש זה של סליחות וידונו אותך לכף זכות, ונשמתך תהיה עדן. ואתה תשמור עלינו מלמעלה ותבקש עלינו רחמים, מלאך שלנו… אתה בן תשע-עשרה בלבד, עוד קטן ותמים. תהיה חזק למעלה, כדי שאנחנו נהיה חזקים כאן למטה. אוהבים אותך מאוד, המשפחה. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים". אלירן כתב לזכרו בפייסבוק: "אחי שלי, לפני שנה פחות יומיים רקדת בחתונה שלי, צחקת, שמחת ושמחת איתי, היית זוהר ומאושר … למה הדברים לא היו יכולים להיות אחרת? למה היית חייב ללכת?! אין מילים להסביר את גודל היגון וכמה שאתה חלק בלתי נפרד מחיי ושל עוד רבים וטובים. שחר משה אזולאי, אח קטן, פרח שנקטף, ילד שנלקח בטרם עת… אוהב אותך ילד וחושב עליך תמיד!" חברים וקרובי משפחה רבים הוסיפו מצגות ותגובות באתר הפייסבוק. כמה מבני הדודים כתבו: "היית ילד שמח שאהב לרקוד הרבה, ילד יפה. הילד שמשמח את כולם, תמיד הראשון שבא לשמח אותנו בבר-מצוות. כל מי שהיה עומד לידך לא יכול היה להיות עצוב. ועכשיו, לצערנו הרב, המצב הפוך: כל מי שהכיר אותך לא יכול שלא להיות עצוב".
