אזולאי, גבריאל

גבריאל, בן רחל ומסעוד, נולד בשנת תשי"א (1951), בעיר מרקש שבמרוקו. בשנת 1963, בהיותו בן שתים-עשרה, עלה ארצה יחד עם משפחתו. המשפחה בחרה להשתקע בקרית-אתא ושם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "גיבורי ציון" וגם המשיך ולמד בבית הספר התיכון המקומי עד שגמר את כיתה י"א. גבי כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וכל ידידיו, היה תלמיד מוכשר וסקרן, שהתעניין בכל דבר שנתקל בו בחיי היום-יום. תשוקתו העזה לדעת ולהכיר את העולם הסובב אותו לא נתנה לו מנוח והגדילה את חוסר סבלנותו לגבי הקצב האיטי של בית-הספר התיכון. הוא היה מלא סקרנות לגבי החיים מחוץ לחממת בית-הספר וניסה להבין אותם וללמוד מהם. הוא הרבה לבקר במועדון השכונה ואהב להשתתף בכל הפעולות שאורגנו במסגרתו. הוא היה המרכז בכל המשחקים והצטיין בריקודים. במועדון גם למד מלאכות-יד שונות ועד היום שמורות עם משפחתו רבות מיצירותיו בתחומים שונים. גבי אהב במיוחד מוסיקה, גם כמאזין וגם כמבצע. הוא ניחן בקול ערב ונעים לאוזן. לעתים קרובות היה אוסף סביבו את "החבר'ה" ומנעים להם את הזמן בשירתו. במיוחד אהב את שירי שלמה ארצי והצליח לשיר אותם באורח מקורי, שכבש לו מעריצים רבים. השיר "המלאך גבריאל" הפך ללהיט שלו והוא הרבה להשמיע אותו בשמחות שהוזמן אליהן על-ידי ידידיו הרבים. גבי היה נער טוב-לב ועדין-נפש. מצוות "ואהבת לרעך כמוך" הייתה בעיניו לא חובה כי אם תענוג. הוא אהב לעזור לאנשים ומעולם לא אכזב חבר בצרה. הוא התברך בכישרון טבעי לתיקון כלי חשמל שונים. בלי שלמד את מקצוע החשמלאות, הפליא בתיקון מכשירים מקולקלים. למען חברים וקרובי משפחה היה יושב שעות ארוכות, רכון על מקלט טרנזיסטור מקולקל, ובסבלנות מפליאה מפרק אותו, מגלה את התקלה ומרכיב מחדש. הייתה לו סבלנות אין קץ והוא לא הניח מידו מכשיר מקולקל עד שלא מצא לו תקנה. בשנותיו האחרונות החל להתעניין גם במקצוע הנגרות ועד מהרה גילה גם בשטח זה כשרונות יוצאים מן הכלל. גבי היה בן מסור ואוהב למשפחתו הענפה. הוא היה בן נאמן להוריו והקפיד בקיום מצוות כיבוד אב ואם לפרטיה ולדקדוקיה. הוא הקדיש תשומת לב לאמו והיה ממושמע ביחסו לאביו. לשמונה אחיו ואחיותיו היה רע וידיד-נפש, ובאופן מיוחד נקשרה נפשו לאהבה את אחותו הקטנה לינדה. הוא עזר לה בלימודיה, שיחק אתה והרבה לטייל אתה שעות ארוכות. אחותו יפה הייתה לאשת סודו. כל בעיה וכל "סוד" שהיו לו, היה מספר לה. הוא היה משתף אותה בלבטיו ובתוכניותיו לעתיד ובטח ביכולת שיפוטה ללא גבול. הוא אהב את ביתו ודאג שלא יחסר בו דבר: כל מה שראה והעריך בבתי חבריו השתדל להכניסו גם לביתו, כדי שכל בני המשפחה יהנו ממנו. הוא היה קנאי לניקיון הבית והיה מקדיש שעות ארוכות לניקוי, לסידור ולשיפור תנאי-המגורים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר החליט לצאת לעבודה ולעזור בפרנסת המשפחה הענפה עד שיגיע מועד גיוסו. גבריאל גויס לצה"ל במחצית אפריל 1970 והוצב לחיל הרגלים. לאחר שסיים את הטירונות בהצלחה, נשלח במסגרת התוכנית להשכלה לחייל לבית הספר הצבאי להשכלה להשלים את השכלתו. הוא סיים את התוכנית החינוכית ונשלח לקורס טבחות. לאחר שסיים אותו הוצב ליחידת-שדה בתפקידו החדש. לאחר תום תקופת השירות הסדיר לא הספיק ליהנות הרבה מן החיים האזרחיים וכבר נקרא לשירות מילואים, כדי לתת את חלקו במלחמת יום-הכיפורים. במלחמה, שירת גבי באזור הקרבות ברמת-הגולן. ביום י' בשבט תשל"ד (2.2.1974), נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית אתא. השאיר אחריו הורים, שבע אחיות ואח.