אזולאי, אברהם

אברהם, בן שושנה ועמרם, נולד ביום ב' באלול תשי"ג (13.8.1953) בנהריה. הוא למד בבית-הספר היסודי "אחווה" וסיים את לימודיו בבית-הספר המקיף ג' בבאר-שבע. מחנכו בבית-הספר התיכון מספר, כי אבי היה נער נבון ומוכשר אשר המעיט בערך עצמו. הוא שפע חיים ולבביות ואהב לעזור לחבריו שהתקשו בלימודים. הוא התעניין במיוחד בספרות, בשירה ובפוליטיקה. אבי היה בחור חסון, גבוה ונאה, חובב ספורט וטיולים. כל ימיו ביקש לרכוש ולהרבות דעת. הוא היה מלא מרץ ושפע שמחת-חיים אמיתית. יותר מכל התעניין בכל הקשור בתעופה ועד לגיוסו לצה"ל נהג להרכיב חלקי מטוסים, שכן מילדותו חלם להיות טייס "כשיהיה גדול". אברהם גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1971, נשלח לקורס טיס ועשה שם עשרה חודשים. לאחר שלא עמד באחד השלבים בקורס, הועבר לחיל התותחנים. לאחר שהשתלם בקורס תותחני-שדה ובקורס מפקדי-צוות, שבהם הצטיין כחייל אחראי ומסור, בקשו ממנו מפקדיו להישאר כמדריך בקורסים, אולם אבי ביקש לחזור ליחידתו. כמפקד דרש מפקודיו ביצוע מדויק של הוראותיו, אך למרות זאת התחבב מאוד על חייליו ועל חבריו ליחידה, אשר העריכו את יושרו ומסירותו. הם נהגו לומר כי "נדבקו מן המרץ שלו". אבי היה בן מסור להוריו, הרבה לבקר בביתו בתקופת השירות בצבא ואף שמר על קשר מכתבים הדוק עם בני משפחתו. מעולם לא התלונן על קשיים ולחבריו נהג לספר כי "מצא את מקומו" בצבא. בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים ירדו אנשי יחידתו לאזור תעלת סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בהיותו מפקד צוות תותחנים, נפגע בהתקפת מטוס מצרי בגזרה הצפונית של תעלת סואץ ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ משמר הנגב. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם אברהם שירת באמונה מלאה עד לרגעיו האחרונים. הוא היה חייל פעיל, אהוב על חבריו ונכון לעזור לכל". הוריו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה סיפור חייו ודברי חברים על דמותו.